Shabbat Behar 5774: Creating a Just Society in Israel

The confluence of Yom Ha’Atzmaut with Parashat Behar reminds us that the Torah is designed not for individual spiritual expression, but for collective fulfillment. Our short portion emphasizes communal responsibility. Its distinctive mitzvot of the sabbatical and jubilee years both require individuals to relinquish their private holdings, whether on real estate or over other people, so that all of Israel can live in freedom and dignity with God upon the land. “Do not sell the land in perpetuity, for all the land belongs to Me (כִּי־לִי הָאָרֶץ), for you are strangers and residents with Me” (Lev 25:23). Themes of social solidarity between rich and poor pervade these verses, and the overall message is that God’s design for Israel is the creation of a fair society where everyone has a stake. Ramat HaNadiv 2013

In Midrash VaYikra Rabba God’s declaration כִּי־לִי הָאָרֶץ, that the land is Mine, is compared to other places where God claims an entity—the priests, levites, all of Israel, Jerusalem etc.—and explains that this claim is eternal, in this world and in the next. Midrash Tanhuma takes a more measured approach; just as God sometimes “sells His people” and sometimes redeems them, so too Israel’s stake in the land is sometimes sold and sometimes redeemed. Attachment may be permanent, but occupancy is not.

The Hasidic writer Abraham Joshua Heschel of Apte, known as the Oheiv Yisrael, finds here a hint of future experiences of exile. Even when Israel is not resident upon its land, God’s presence remains with them. When Israel are called גֵרִים וְתוֹשָׁבִים, strangers and residents, this does not mean that they are less than permanent occupants of the land, but rather, that they are permanently connected to God, no matter where they live. For many Hasidic writers, exile was more a state of spiritual alienation than a physical dislocation, but in the Oheiv Yisrael one also sees a yearning for physical return to the land.

This is our dilemma too. As diaspora Jews, we think of themes of exile and homecoming in terms of spiritual connection or alienation from Jewish identity and practice. But there is no denying the importance of a physical land on which to dwell. The State of Israel has played an enormous role in my own Jewish development, from my first bar mitzvah visit in 1979 to the years and summers of study that I enjoyed in Jerusalem, and on to my annual trips to visit students, friends and family. I could not have grown in Jewish knowledge and identity without extended time in Israel, and I need frequent returns to keep my collective Jewish identity strong. When we do things right in Israel, it has far more power and permanence than even the best efforts abroad. And when we screw things up in Israel, the consequences are especially devastating.

It is not that Israel unblemished, but rather precisely because of its flaws that I feel so committed to the country. Parashat Behar is itself set in exile—at Mount Sinai—and yet its image of national life on the land is not idealized. It anticipates many failures, both individual and national, and warns the people of Israel to guard its conduct, creating a just and faithful society, lest the land spew its occupants back into exile.

When we work on improving the State of Israel as a just and fair society for all of its inhabitants, we do so with the consciousness inspired by Parashat Behar. On this Shabbat following Yom HaAtzma’ut, we are grateful for the opportunity to live in an era of Jewish sovereignty, and resolve to take this opportunity to create a society that is secure, just, and faithful to the Torah’s instruction of living with God upon the land.

Sources

ויקרא פרק כה, כג וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי־לִי הָאָרֶץ כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה ב ד”ה [ב] לי (ירמיה [ב] לי (ירמיה לא, יט). כל מקום שכת’ לי אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. בכהנים כת’ וכהנו לי (שמות מ, טו). בלוים כת’ והיו לי הלוים (במדבר ח, יד). בישראל כת’ כי לי בני ישראל (ויקרא כה, נה). בתרומה כת’ ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב). בבכורות כת’ כי לי כל בכור (במדבר ג, יג). בסנהדרין כת’ אספה לי (שם /במדבר/ יא, טז). בארץ ישראל כת’ כי לי הארץ (ויקרא כה, כג). בירושלם כת’ העיר אשר בחרתי לי (מ”א =מלכים א’= יא, לו). במלכות בית דוד כת’ כי ראיתי בבניו לי מלך (ש”א =שמואל א’= טז, א). במקדש כת’ ועשו לי מקדש (שמות כה, ח). במזבח כת’ מזבח אדמה תעשה לי (שם /שמות/ כ, כא). בקרבנות כת’ תשמרו להקריב לי (במדבר כח, ב). בשמן המשחה כת’ שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל, לא). הא כל מקום שכתוב לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן ד [ד] ועשיתם את חקותי וגו’ [והארץ לא תמכר לצמיתות] (שם /ויקרא/ כה יח כג). א”ל הקדוש ברוך הוא כשם שמכרתי את עמי, וחזרתי עוד וקרבתים, שנאמר שובו בנים שובבים (אמר) [נאום] ה’ כי (אני) [אנכי] בעלתי בכם (ירמיה ג יד), וכתיב [כי] כה אמר ה’ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיה נב ג), לכך לא תמכר הארץ לחלוטין, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויקרא כה כג), חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל הארצות, תדע לך כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים, לא היתה עוברת משבט לשבט, אלא [נחלקת] כל שבט בפני עצמו, תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקדוש ברוך הוא לדבריהם, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו’ (במדבר כז ז), ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר (שם /במדבר/ לו ט), לפיכך אם נמצא לו גואל יפה, ואם לאו מי שלקחה עשה לפניו עד היובל ומוציאה ביובל, שנאמר ויצא (ביובל) [מעמך] הוא ובניו עמו (ויקרא כה מא), אמר הקדוש ברוך הוא כשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם, שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעיה סג ד).

אוהב ישראל1 ויקרא פרשת בהר ד”ה והארץ לא והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים וגו’ [כה, כג]. יש לומר בהעיר לב כי התורה הקדושה רומזת לנו כאן הבטחה נאמנה שהבטיח לנו הבורא ברוך הוא וברוך שמו לעת הזאת אשר אנחנו בגלות [המר] הזה וכביכול השכינה הקדושה היא גם כן בגלות כמו שכתוב (ישעיהו נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם. וכתיב (שם סג, ט) בכל צרתם לו צר כביכול. וכאשר יגיע עת דודים אם ירצה ה’ במהרה בימינו להקים השכינה הקדושה ולגאלה כביכול אז גם אותנו יגאל עמה. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (ויקרא ו א) על דרך משל עיין שם שעיקר הגאולה שתהיה במהרה בימינו הוא בגין דיתפייס קב”ה עם מטרוניתא דיליה כביכול. וזהו מרומז בהפסוק והארץ, היינו ארץ הידועה הקדושה העליונה לא תמכר לצמיתות חס ושלום, להיות כי לי הארץ, וגם אותנו יגאל עמה וכמו שכתוב (ש”א יב כב) כי לא יטוש ה’ את עמו בעבור שמו הגדול והבן. כי גרים ותושבים אתם עמדי, היינו אתם עמי ר”ל כביכול אנחנו שנינו המה בבחינת גרים ותושבים כי הקדוש ברוך הוא הוא תושב כל עלמין הוא ברא כל עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה וגם הוא נקרא כביכול בבחינת גר בעולם הזה כי כל השבעים אומות לא רצו לקבל עליהם עול מלכותו ואדנותו ותורתו ומצותיו כי אם אנחנו בני ישראל עם קדוש עדת ה’ בני אל חי. וגם בני ישראל הם בחינת תושב כי ישראל עלו במחשבה תחלה להבראות (ב”ר א) ובשבילם נתיישבו ונתייסדו כל העולמות העליונים והתחתונים וגם המה נקראים גרים בין (האומות) [השבעים אומות ולהיות כי השבעים אומות העולם המה תחת ממשלת שבעים שרים וכמו שכתוב (דברים ד, יט) אשר חלק ה’ אותם לכל העמים וכל אומה ומדינתה היא תחת ממשלת השר שלה] אמנם בני ישראל עדת ה’ המה וכמו שכתוב (דברים לב, ט) כי חלק ה’ עמו. והוא יתברך אחוזת נחלתם והמה דבוקים ואחוזים בו יתברך ויתעלה וכמו שכתוב (ירמיה יג, יא) (כאשר ידבק איש אזור במתניו) [כאשר ידבק האזור במתניו אל מתני איש] וגו’ ואחיזתם הוא בהשכינה הקדושה שהוא נקרא בבחינת ארץ הקדושה סוד המלוכה העליונה. והנה כתיב (תהלים קג, יח) ומלכותו בכל משלה על כל השרים העליונים ועל כל העולמות. וזהו ירמוז בפסוק ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, היינו על ידי ארץ אחוזתכם כשאתם נאחזים ודבוקים במלכותא קדישא. על ידי זה גאולה תתנו לארץ, היינו לכל הארץ אשר תחת ממשלת העמים ושריהם תוציאו בולעם מפיהם ואז גאולת עולם תהיה להם ישמחו השמים ותגל הארץ במהרה בימינו אמן כן יהי רצון והבן:

1R. Abraham Joshua Heschel b”r Samuel of Apte (The Apte Rebbe, and Oheiv Yisrael) was born in Poland in 1755, a scion of famous rabbinic families. In his youth he studied with R. Elimelech of Lizensk, and succeeded both in esoteric and exoteric studies. He served as the rabbi of several communities, finally settling in Apte, after which he is called as well as the appellation Oheiv Yisrael (“Lover of Israel”). At the end of his life, he returned to Mezhibuzh, Galicia (Ukraine today), dying there in 1825. His two volumes Oheiv Yisrael and Torat Emet were published posthumously.

Advertisements