Doubled Prophecy, Double Significance: Shoftim 5774

Word repetition is one of the most common tools used in Biblical texts to add emphasis to a point, but it also provides interpreters with the opportunity to add layers of meaning to the text. This makes the process of reading Torah interactive and the experience of revealing new facets of meaning available to any careful and creative reader. The opening verse of Shoftim gives one such opportunity, since it employs the root shin-fay-tet (meaning judge or justice) not two, but three times in one verse, and also emphasizes the singular “you.” So too must we place “judges” or perhaps “filters” at our own three “gates”—our eyes, ears and mouth—so that the way that we observe the world and express ourselves will always employ good judgment and lead to justice. In Bavli Brakhot 61b Rabbi Yosi HaG’lili says that for the righteous, the “good inclination” is their judge, while for the wicked, the evil inclination is their judge, while middling types have to contend with both judges and their competing advice. The Hasidic author Noam Elimelekh picks up on the Tanna’s identification of himself as a “middling” type to say that we too should always think about ways to open the gates of the mitzvot and to perform them with more pure intention. Two hollyhocks

Though the parashah is extremely rich this week, I would like to focus more on our haftarah, the fourth message of consolation taken from Second Isaiah, chapters 51 and 52. This haftarah employs repetition several times, beginning again with the first verse, “I, I am He who comforts you!” Israel is instructed, “Rouse, rouse yourself!” and “Awake, awake, O Zion!” (NJPS trans). Michael Fishbane writes in Humash Etz Hayim (1107), “These repetitions intensify the divine commands and spotlight the haftarah’s three themes of divine presence, national transformation, and return from exile.” Rabbi Shlomo Alkebetz incorporated Isaiah’s second and third repetitions into the fifth stanza of his mystical prayer Lekha Dodi, which is dedicated to the unification of God’s two aspects of Tiferet and Malkhut, which is assisted by the prayers and sabbath observance of Israel. Thus a simple emphasis in the biblical texts becomes a hint of mystical dimensions for the adept reader, and a guide to the most efficacious practice of Shabbat. 

Perhaps we don’t need to get quite so fancy in our reading, however. Second Isaiah’s repetition of “Anokhi” for God is not that unusual even for him—look back to chapter 43, verses 11 and 25 for two additional examples—and he doubles other verbs throughout his prophecies as well (starting with his opening words in Ch 40, Nahamu, nahamu). Other biblical authors such as Deborah (Judges 5:3) and Amos (7:14) double up on Anokhi in dedicating themselves to God (Amos actually fits in three Anokhis). Still, Second Isaiah’s penchant for doubling words of comfort is unusual, a fact that is noticed in Midrash Vayikra Rabba to Tzav (10). In contrast to other prophets who received a transfer of spirit from their predecessors, Isaiah received God’s word directly; and in contrast to the others, who gave “simple” (i.e. single) prophecies, Isaiah gave doubled words of comfort. Because of his internal dedication to God, and his courageous commitment despite the dangers and abuse he could anticipate, Isaiah received a doubling of prophetic power, and his words are thus appropriate for the start of Shabbat, when we too receive a doubled spirit, a neshama y’teira, so that our rest will be not only for ourselves, but also for God.

I’d like to suggest another straightforward response to the three doublings of our haftarah on this fourth week of consolation, this first Shabbat of the month of Elul. The process of awakening to the divine presence, and of finding comfort despite the painful setbacks (of illness, financial distress, war and violence) is always doubled. A person needs to look within to assess their own resources of faith and fortitude in order to reclaim meaning in life; and a person must look without, to friends, family and allies who can join together to form a healthy and virtuous community. During the month of Elul, we need to make time for both of these aspects, the introspective and the social. It would be a lost opportunity to pass this entire month thinking about tasks on our list without reserving time for introspection; but we also must not be solipsistic in our efforts to return to our ideal selves.

For me, quiet time while outdoors, whether biking, hiking or just sitting and observing a scene of beauty, is a necessary catalyst for developing my inner sense of purpose in life. But then I need to engage with others, whether in our remarkable community of Torah, or in our broader society, in order to weave a fabric of meaning that is strong enough to sustain us all in situations of crisis and distress. I suggest that you also make a plan to have time for solitary meditation on the challenges and opportunities of this time in your life, and then intensify your engagement with community, so that you will both receive and give comfort to those around you.


דברים פרק טז, יז-יח 

(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב 

תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי. רשעים – יצר רע שופטן, שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו, בינונים – זה וזה שופטן, שנאמר יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו. אמר רבא: כגון אנו בינונים.

נועם אלימלך דברים פרשת שופטים ד”ה שופטים ושוטרים 

שופטים ושוטרים כו’ (טז, יח). נראה לפרש על דרך דאיתא בגמרא (ברכות סא ב) צדיקים יצר טוב שופטן כו’, יש לומר הפירוש, כי כן דרך הצדיקים שיש להם מוכיח בקרבם המוכיח אותם על כל מעשיהם אשר הם עושים מוכיח אותם על פניהם ומראה להם גם במעשיהם הטובים איך שחסרו ולא עשאום כהלכתן כראוי’ לעשות להבורא יתעלה וזהו יצר טוב שופטן ולא כן הרשעים, כי נהפך הוא שכל מעשיהם טובים בעניהם וגם המעשים רעים שעשו מראה להם היצר הרע שטוב עשו וזהו יצר הרע שופטן בינונים זה וזה שופטן כמו שאמר התנא כגון אנו בינונים (שם), דהיינו שאדם צריך להחזיק עצמו בשני דרכים האלו להתווכח בקרבו תמיד על מעשיו שיהיו תמיד לנגד עיניו שהוא בעל חסרון שמחסר בעבודתו יתברך שמו ואינו יוצא ידי חובתו בעשותו אחת ממצות ד’ יבין וישכיל הטוב ויחשוב שלא עשאה כל הצורך בצלילות וזכות כראויה להשם יתעלה ויהיה שפל ונבזה בעיני עצמו אף על פי כן לא יחזיק עצמו כרשע חס וחלילה כאמרם ז”ל (אבות פ”ב מי”ג) אל תהי רשע בפני עצמך, והטעם הוא, כי אם חס וחלילה יחזיק עצמו כרשע אזי אין לבו בקרבו לעשות איזה מצוה או תורה ותפילה ואיזה עובדא כשרה וישרה, כי מתייאש עצמו באומרו שאין ראוי’ לזה ונמצא צריך האדם להחזיק בשני מדריגות יחדיו יהיו תמים אצלו כאמרם ז”ל (ברכות נד א) בכל לבבך בשני יצרך, וזהו כגון אנו בינונים. ובינונים זה וזה שופטים: וזהו שופטים ושוטרים תתן לך, רמז לשני שופטים הנ”ל, דהיינו היצר טוב והיצר הרע

 ישעיהו פרק נא, יב 

(יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי־אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן־ אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן:

ישעיהו פרק נא, יז 

(יז) הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְקֹוָק אֶת־ כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית:

ישעיהו פרק נב, א 

(א) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא:

שופטים פרק ה, ג 

(ג) שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיקֹוָק אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

עמוס פרק ז, יד 

(יד) וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָה לֹא־נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי כִּי־בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים:

ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה י 

א”ל הקדוש ברוך הוא ישעיה אהבת צדק אהבת לצדק את בני ותשנא רשע ששנאת מלחייבן על כן משחך אלהים אלהיך מהו מחבריך א”ל חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא (במדבר יא) ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו’ (מ”ב =מלכים ב’= ב) ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעה סא) רוח ה’ אלהים עלי יען משח וגו’ חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות (שם /ישעיהו/ נא) עורי עורי (שם) התעוררי התעוררי (שם /ישעיהו/ סא) שוש אשיש (שם /ישעיהו/ נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם /ישעיהו/ מ) נחמו נחמו.