Jacob is afraid to die. He is also afraid to kill, at least according to the Midrashic reading of Genesis 32:8, with its two verbs, he was afraid, and he was anguished. Bereshit Rabba explains, “he was afraid that he would kill [Esau], and anguished that he would be killed.” But even more, Jacob is fearful for the lives of his large family, terrified that they will be slaughtered together, אם על בנים, mother and child, which is such a despondent image that it extends to the animal kingdom in the mitzvah of sending away the mother bird (Deut. 22:6).

Jacob is diminished by his fear. The boy who was always so daring and assertive is reduced to pleading with his brother, and being unresponsive to the crisis surrounding Dina’s abduction and rape. Here he uses the word קטנתי, “I have become small,” which the Bavli reads as a reflection of his diminished reserve of merits (b. Shabbat 32a). According to the Rabbis, merit saves a person, but it is a finite resource. If you escape trouble too often, then you will use up your merits and eventually succumb to danger.

The intrepid boy who once had nothing more than a staff in his hand and a stone for a pillow is now a man of wealth and power, with two households and vast herds—yet he is suddenly vulnerable, anxious, afraid. Esau is only the beginning of his troubles—the real danger lies within his own progeny. When Dina goes out to visit “the daughters of the land,” she destabilizes her father’s patriarchy, as Amy Kalmanofsky shows in her book, Dangerous Sisters of the Hebrew Bible. We read this story as a calamity for Dina, but the Torah may be using it to send a message of caution about undermining the patriarch. When Simon and Levi massacre the town of Shekhem, they too undermine Jacob’s status, exposing his weakness—he says that his boys have made him stink and endangered his household—and I am few in number. He is not really fewer now than at the start of the portion, when he felt wealthy and powerful. But he suddenly feels vulnerable. What happened to Jacob?

The early Hasidic master Noam Elimelekh engages in an extended drash on the verse, “I have become small,” playing especially on the word for the Jordan River, ירדן (literally, descending), which Jacob had crossed, עברתי, which could mean I transgressed; this might imply that Jacob lowered himself through transgression. Then there is his staff, במקלי, which could fancifully be read as “when I was lenient,” meaning that Jacob had indulged himself. According to this improbable but fascinating reading, in his youth Jacob was a man of compassion and truth, and therefore he had great moral power to reduce dangerous judgment, and protect himself and others from danger. But once he debased himself—by transgressing and descending into materialism and indulging himself with physical goods—then he became small, and vulnerable, and afraid.

Through this lens, the story is about the paradox of power—people who are powerless yearn to have it all, and their yearning leads to striving and sometimes to success. But success, wealth and power have been the undoing of many a person. We are witnessing this on a daily basis lately, with the ongoing revelations of misbehavior by some of the most prominent Americans. Some of the accused had previously established wonderful reputations for kind and considerate behavior, but now appear to have been greatly diminished in moral standing, and have therefore fallen from grace and power.

One of the many possible readings of our parashah, then, is a morality tale about the corrupting influence of power, and the need to humble oneself lest they start to feel superior to others, and entitled to use other people as objects of their own desire. I close by recommending to you the recent op-ed by JTS faculty member Shira Epstein about sexual violence as a confiscation of power. She shows the need to educate our children, adult learners, and our leaders to expose and prevent the abuse of power. Doing so we can avoid Jacob’s failures, and be like him at his best—people of hesed and emet, love and integrity.

בראשית פרק לב, ח-יג

(ח) וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־ הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: (ט) וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה: (י) וַיֹּאמֶר֘ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְקֹוָ֞ק הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ: (יא) קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: (יב) הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים: (יג) וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עו סימן ב

ב ד”א ויירא יעקב מאד ויצר לו, אמר ר’ יהודה בר’ עילאי לא היא יראה לא היא צרה אלא ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג, אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו הדא הוא ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג.

דברים פרק כב, ו

(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א

רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס – שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה – קטנתי מכל החסדים ומכל האמת.

בראשית פרק לד, ל

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

נועם אלימלך בראשית פרשת וישלח

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. נראה לי (לב, יא), דהנה כתיב (משלי יא, יז) גומל נפשו איש חסיד, דהיינו הצדיק העובד השם באמונה הוא גומל לנפשו, ואמת הוא מדרגת יעקב כמו שאמר (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב. ואמר יעקב קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, פירוש קטונתי ממדרגה זאת שהייתי איש חסיד ואמת ועכשיו נפלתי ונחסרתי ממדרגה זו. כי במקלי כו’, פירוש וכל זה היה לי שקטנתי ממדרגות אלו: מחמת שהייתי מיקל לעצמי באיזה דבר: עברתי את הירדן, פירוש וגם זאת שעברתי ממדרגה זו שהיה בידי להמתיק הדינים לזה רמז ירדן. ירד דין ועכשיו עברתי ונחלפתי ממדרגה זאת שאיננו אוכל להמתיק הדינים: וזהו שנאמר (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, הנאמר בלוויתן. דלויתין רמז על הצדיק השלם שהוא דבוק ונלווה להשם יתברך ברוך הוא. וזהו יבטח, פירוש הצדיק הזה הוא בטוח. כי יגיח ירדן, רצה לומר שיגיח לירד הדינים: אל פיהו, רצה לומר בפיו הקדוש, וקל להבין: