Are You Hungry for Leviathan? Sukkot 5774

Sukkah 5773After the heavy themes of sin and atonement that have occupied us so far in Tishrei, it is a relief to turn our attention to Sukkot, the time of our rejoicing. I love being outside, even when it gets chilly and wet, and the tastes, fragrances, sounds and touch of the four species and the Sukkah itself all contrast nicely with the sensory deprivation of Yom Kippur. We step outdoors and embrace our physicality, rejoicing in the gift of being alive.

While Sukkot commemorates a particular moment of Israelite history—the desert trek—it also expresses universal themes of thanksgiving for the harvest, anxiety about winter rains, and aspiration for an Edenic future of bounty and ease. Anxiety about food is implicit in many of the “Hoshanot,” and made painfully explicit in the sixth one, אדמה מארר (curse not the earth). For most of us, food insecurity is a topic of interest, but not of personal experience. Even while fasting, we know that a bounteous table awaits us soon, and our main challenge is to avoid thinking about what delicacies we will enjoy first. We are most fortunate, but it is important on Sukkot to become attuned to the larger reality.

As we enter the Sukkah, there is a traditional “yehi ratzonprayer to say, As for those who are hungry and thirsty, grant them sufficient food and water, ולרעבים גם צמאים תן לחמם ומימם נאמנים. The first three words come from Psalm 107:5, which depicts travelers lost in the wilderness who are stumbling about desperately in search of a settlement, and associates their relief at gaining food with the exiles returning to Israel. The last four words come from the rabbinic concept expressed by Ramban and later readers that in the future the righteous will not suffer from hunger or disease—God will bless their bread and drink, removing all illness from their midst.

Unfortunately, the grim circumstances described by Psalm 107 are not hypothetical. Food insecurity is very much a reality for a vast number of people today. In India, food prices have risen this year by 18.8%, and in other areas of the developing world as well, the rising expense of food means that already malnourished populations are being pushed to the brink. Even in the United States, the Department of Agriculture found that in 2012 about 49 million Americans lived in “food insecure” homes. The NY Times ran an important article on this last week. Congress seems intent to cut the budget on food stamps, just as growing numbers of the working poor depend upon them. Children are most vulnerable to suffer malnutrition, and the ill-effects on their physical and mental health can be life-long.

Sukkot is a time to rejoice, but the fear of hunger and even starvation lurks all around our consciousness, like the darkness that encompasses our fragile hut. Our exile from comfortable homes to the Sukkah is meant to sensitize us to the needs of all people for shelter, food, and clothing. One thing that you can do to help is volunteer at the Ansche Chesed Homeless Shelter. Student Life organizes the participation of JTS students, and you can learn more about the shelter and find an available date to volunteer at this link.

When we depart from the Sukkah, there is another “yehi ratzon” prayer that ends with one of the oddest images in our liturgy, “may we be privileged to dwell in a sukkah made from the skin of Leviathan…” This text, alluded to by Rabbi Isserles (SA OH 667), comes originally from a passage in Bavli Bava Batra 75a (all Hebrew texts below) in which Rabba says in the name of Rabbi Yohanan that in the future, God will make a Sukkah for the righteous made of Leviathan skin, which apparently has a powerful glow (playing on the homophones אור\עור). This continues a discussion from the prior page about how God protected the world from this powerful sea creature by neutering the male, and killing and salting the female for the benefit of future saints, who would either eat it, sell it, or make a Sukkah from it (or do all three; it was a big creature!). Even so, there would be leftover Leviathan, which God would drape over the walls of Jerusalem, and which would glow across the world and benefit all people in fulfillment of Isaiah’s verse about the nations of the world will walk in your light (see comments of Maharasha below).

What are we to make of this mythology? Aside from mirth, I understand the sages to be teaching that the Jewish image of redemption is one of ample food, shelter and illumination for all people. Even if we personally have plenty of food this festival, our Hoshana prayers and residence in temporary shelter should remind us that the picture is far more grim for many families. As we sit in the Sukkah, enjoying its fragile beauty, let’s consider ways to extend the blessings of food and shelter to more people around us.

Hag sameah—R’ Danny Nevins

תהלים פרק קז

(א) הדו ליקוק כי טוב כי לעולם חסדו:

(ב) יאמרו גאולי יקוק אשר גאלם מיד צר:

(ג) ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים:

(ד) תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו:

(ה) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף:

(ו) ויצעקו אל יקוק בצר להם ממצוקותיהם יצילם:

רמב”ן ויקרא פרק כו

והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה’ רופאך. 

שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסז

הגה: יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן (כל בו). ואסור להכין בי”ט (ה) לצורך ליל יום טוב, (ו) ולכן ג אסור להעמיד השלחנות והספסלים בבית לצורך הלילה, דהוי [א] הכנה (הגהות מיימוני ומהרי”ל).

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עד עמוד ב

ויברא אלהים את התנינים הגדולים – הכא תרגימו: ארזילי דימא. ר’ יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ביום ההוא יפקוד ה’ בחרבו הקשה וגו’. (סימן: כל שעה ירדן) אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והרג את התנין אשר בים.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

אמר רבה א”ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני; והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר: יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב. ואי בעית אימא, מהכא: אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. ואמר רבה א”ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא’: התמלא בסוכות עורו; זכה – עושין לו סוכה, לא זכה – עושין לו צלצל, שנאמר: ובצלצל דגים ראשו; זכה – עושין לו צלצל, לא זכה – עושין לו ענק, שנאמר: וענקים לגרגרותיך; זכה – עושין לו ענק, לא זכה – עושין לו קמיע, שנאמר: ותקשרנו לנערותיך; והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך.

מהרש”א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

אמר אחר שהד’ כתות שזכר יהיו נהנין מן האור של לויתן הנה גם הגוים יהיו נהנין ממנו כי השאר פורסו הקדוש ברוך הוא כו’ שנאמר והלכו גוים לאורך וגו’ כמו לעורך בעי”ן שהא’ מתחלף בע’ באחע”ה וכמ”ש שהם קרובים בלשון לגבי ר’ חייא והיינו לעור של לויתן וק”ל: