You know what demands keen knowledge? Naming things. The ability to observe and identify one’s environment is no small task, and yet Adam is capable of naming every animal, even before eating from the tree of knowledge. The Torah seems intent on clarifying that it was not knowledge in general that God sought to keep from Adam, but a special subset of knowledge.

One of my Bible professors once explained that the expression, “tree of knowledge of good and evil” may not indicate moral knowledge but rather the complete gamut or range of knowledge. Before the forbidden fruit—ignorance; after it—omniscience. But this theory is immediately belied by the narrative context—Adam is quite knowledgeable before the incident, and rather clueless afterwards.

Rather, this narrative seems most interested in Adam’s acquisition of a special kind of knowledge—it is what William Blake called a song of experience—an echo of a seismic shift when tasting the fruit of longing leads to deeper expressions of desire. Desire for forbidden foods, for possessions, and of course for sex are all implicit in the story of this Eden-ending snack.

And yet if you read chapter two (16-25) closely, it seems that pre-apple Adam is hardly innocent of desire. Adam is lonely, naming all the animals but never finding a friend. One Midrash says that the animals all presented themselves in pairs, and it was this constant parade of two by two that hammered home Adam’s aloneness, filling Adam with yearning.

If before eating the fruit of this tree Adam was already both aware and self-aware, then what exactly was accomplished/demolished with this eating? Many are the commentaries, but let’s look just at the teachings of “Rabbi Abraham,” as Ramban refers to Abraham ibn Ezra, the great 11-12^th century practitioner of P’shat. In his comments to 3:6, he understands this tree to teach one specific thing—the desire for sex. This is why the Tree of Life must be made inaccessible after this eating. The people may possess one form of longevity but not two. Either they may live very long (not forever according to ibn Ezra), or they may reproduce, but not both.

If you could choose only one way to assure continuity, a greatly extended life span or parenthood, which would it be? While the first instinct might be to live longer, and this seems to have been God’s original plan for Adam, this story ultimately teaches the benefits of reproducing and then dying.

Although ibn Ezra understands the Tree of Knowledge to convey the specific desire for sex, he also sees it as symbolic of all knowledge, which is after all the entire purpose of human existence. He makes this point in the introduction to his commentary where he describes five methods of interpreting the Bible, from worst to best. After savaging the Karaites and their ilk, Ibn Ezra expresses skepticism about mystical interpretations, which he lists third, and dismisses as the wistful invention of secret meanings that are irrelevant to the text. But in the course of his rhyming taunt of the Kabbalists he pauses to say that they have one thing right—the tree of knowledge is the foundation of everything else. He writes, “For intellectual reasoning is the foundation, for the Torah was not given to one devoid of reason, and the angel that stands before God and humanity is knowledge.” (see highlight)

The paradox of the tree is that it is the key to both the most base and the most exalted understanding of the universe. By imparting sexual desire, it teaches humanity how to create, and in so doing to transcend their embodied understanding of self. Suddenly life’s purpose is understood not only in terms of individual survival, but in terms of coupling and creating. This insight in turn becomes the key to spiritual insight—one can receive Torah and become God’s hevruta only when one knows how to love and even to lust and thus to transcend one’s self.  The desire to share with another and even to relinquish one’s monopoly so that another can learn, can live, is the divine impulse.

Perhaps this is what our sages meant by Tikkun HaMiddot. The same quality which may make one’s life superficial may also lead one to the deepest insights and the most exalted accomplishments. As we enter this Shabbat of beginnings, may our desires lead to pleasure, but beyond that, to knowledge, purpose and partnership with the divine.

בראשית פרק ב

(טז) וַיְצַו֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:

(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

(יט) וַיִּצֶר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ:

(כ) וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

(כא) וַיַּפֵּל֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה:

(כב) וַיִּבֶן֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם:

(כג) וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

(כה) וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ:

אבן עזרא הקדמה לתורה

הדרך הג’ דרך חשך ואפלה, והיא מחוץ לקו העגולה, והם הבודאים מלבם לכל הדברים סודות, ואמונתם כי התורות והמשפטים חידות, ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא חלקו, בלתי בדבר אחד צדקו, אשר כל דבר מצוה קטנה או גדולה, בכף מאזני הלב תהיה שקולה, כי יש בלב דעה מחכמת יושב קדם נטועה. ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית אשר בהרגשות יתבר, אז יבקש לו סוד, כי שקול הדעת הוא היסוד, כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו, וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמתו, ולא נגשש קיר כעורים, ולפי צרכינו נמשוך הדברים, ולמה נהפוך הנראים לנסתרים? ואם יש מקומות שהם באמת נחברים, ושניהם נאמנים ברורים, מהם בגופות ומהם מחשבות, כמלת בשר וערלת לבות. ובעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים הם אמת כמשמעם. ואם יש איש לא יכילו זה רעיוניו, אם הוא חכם יפקח את עיניו, כי ימצא בתולדות רבים נוצרים כנחירים והלשון והרגלים לב’ דברים:

אבן עזרא בראשית פרק ג

(ו) ותרא האשה בלבה. ונחמד העץ בעבור שתשכיל ותפקחנה עיניה. וטעם עמה שיחד אכלוהו וגלתה לו סוד הנחש. והנה לא היה אדם שוגג על כן נענש. ורבים אמרו כי עץ הדעת עץ תאנה, בעבור שמצאו ויתפרו עלה תאנה (ברא’ ג ז), ואלו היה כן היה הכתוב אומר ויתפרו עלה עץ הדעת. גם רבים אמרו שחטה היה. והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן ואינם במקום אחר על כל פני האדמה. והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאות המשגל, וע”כ כסו האדם ואשתו ערותם. ופי’ ויתפרו ידוע, וכן שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז, טו) והמבקשים מחט מהבילים, כי בעץ דק יעשו צרכם. וכאשר אכל אדם מעץ הדעת, ידע את אשתו. וזאת הידיעה כנוי למשגל. ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער כאשר ידע הטוב והרע אז יחל לתאות המשגל. ועץ החיים שיוסיף חיים ויחיה האדם שנים רבות. ואין מלת לעולם עד עולם ועד. והנה כן ועבדו לעולם (שמות כא, ו), וישב שם עד עולם (ש”א א, כב). ורבים אחרים. ומפרשים אמרו בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי לא נברא על מתכונת שימות, רק כאשר חטא נגזר עליו המות. ורבים ישאלו מה חטא זרעו? ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה שבה יחיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה, מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מן הבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יו