The liturgy of Shabbat is suffused with wedding imagery. This theme is most pronounced in the prayer Lekha Dodi, which depicts the marriage of God and Israel, and also the union of two aspects of God, the sefirot of Tifereth and Malkhut (which is associated with Israel). However, we may detect the marital motif also in the fourth blessing of the Amidah prayers of Shabbat, starting with “Atah kidashta” (you sanctified) on Friday night, which hints at the first stage of marriage, kiddushin, and proceeding in the morning with “Yismah Moshe” (Moses rejoiced), which connects to the joyful liturgy of the second stage, nissuin. This analysis, which I first heard from Brandeis professor (and JTS-ordained rabbi) Reuven Kimelman, skips over the Musaf service, resuming with Minhah and “Atah Ehad” (You are One), which is said to refer to yihud, the seclusion of a couple after the ceremony. Finally, the Saturday night addition of the Havdalah prayer alludes to the separation of a couple for three days after their first coitus.

While this analysis is obscure and even troubling, it becomes relevant when examining the preparation for revelation at Mount Sinai in this week’s portion. The covenant between God and Israel very much resembles a marriage, with the “book of covenant” mentioned next week filling in for the ketubah. And yet we wonder who exactly is included in this marriage. At Exodus 19:3, God instructs Moses to “tell this to the house of Jacob, and speak to the sons of Israel.” This parallel language is standard biblical poetics, but the rabbis (in Mekhilta and ever after) understood the “house of Jacob” to refer to the women, and the “sons of Israel” to refer to the men. As such, they understood the revelation, and thus the covenant, to include both men and women.

Yet Moses says something disturbing just before the theophany. Descending the mountain, he informs the men to prepare for three days, and “do not approach a woman.” This verse would imply that at the very moment of revelation, men and women were separated, with the implication being that men alone would be included in the revelation. Fortunately, this is not how the rabbis read the text. Their interpretation held that men were made impure for but one day, but women for three following intercourse. Thus the concern of Moses was that the men should not be selfish and cause the women to be in a state of impurity during revelation. (sources on the concept of לפולטת שכבת זרע are below).

I realize that this analysis is heteronormative, and also quite foreign to how even rigorously observant Jews behave today. And yet the ramifications are significant—were women considered to be included or excluded from the greatest moment of Jewish history? According to the rabbis, they were in. But not everyone is convinced.

Judith Plaskow provides incisive analysis of this passage in chapter 2 of her 1990 book, Standing Again at Sinai. She notes that, “At the central moment of Jewish history, women are invisible.” This passage establishes a pattern of Otherness which will reverberate through the generations. “Women’s invisibility at the moment of entry into the covenant is reflected in the content of the covenant which, in both grammar and substance, addresses the community as male heads of household. It is perpetuated by the later tradition, which in its comments and codifications takes women as objects of concern or legislation, but rarely sees them as shapers of tradition and actors in their own lives.” (25-26) Plaskow notes that the problem is even worse given that the Jewish community reads and rereads this passage in public several times each year, as we will do, standing, this Shabbat. And yet, she recognizes that the apparent exclusion of women is itself undermined in two ways. First, by the experience of Jewish women who “have always taken for granted” that “of course we were at Sinai.” Second, she notes that the rabbis themselves, despite continuing structures that excluded women from active participation in Jewish life, could not imagine the exclusion of women from Sinai.

And so we have a paradox. Women at Sinai, and thus in Judaism, are both visible and invisible, included and excluded, objects and actors. This paradox remains in place, and in some parts of the Jewish world, the active participation and leadership of women in the religious community remains beyond reach. But not beyond imagination, not even in the Haredi realm. Given the depth of this structure, it requires continued conscious effort by all of us to receive the Torah in the most generous spirit imagined by our ancestors, as an inclusive community in which every person has a claim to God’s instruction, and every one of us is welcome to enter the covenant. Our entire institution is dedicated to training Jewish leaders who represent this diversity in their own lives, and who will reach in all directions so that more of our people can stand again at Sinai. When we stand for Matan Torah this Shabbat, we pledge to accept its challenge and to extend its promise so that all Jews may all live a lives filled with purpose and sanctity by the light of Torah.

שמות פרק יט, ג

(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ב

כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים; ותגד לבני ישראל, אלו האנשים.

שמות פרק יט פסוק טו

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה:

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ג

אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר מסיני, דברי רבי אלעזר בן עזריה; רבי אליעזר אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש; ר’ עקיבא אומר, לעולם חמש.

משנה מסכת שבת פרק ט

[*] מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר (שמות יט) היו נכונים לשלשת ימים.

פירוש המשנה לרמב”ם מסכת שבת פרק ט משנה ג

[ג] ממה שהזהיר שלא לשכב את אשה שלשה ימים לפני כן משמע שאם נפלטה ממנה שכבת זרע בתוך שלשה ימים מיום שכיבתה הרי היא מתטמאה באותה שכבת זרע הנפלטת ממנה, ואם פלטתה אחר שלשה ימים הרי היא טהורה, לפי שכבר נפסדה אותה שכבת זרע ואינה מתטמאה בה.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פו עמוד א

תנו רבנן: פולטת שכבת זרע ביום השלישי – טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

רמב”ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק ה הלכה יא

האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה כרואה קרי, לפיכך סותרת יום אחד אם היתה זבה כאיש שראה קרי, ומטמאה בכל שהוא אף על פי שלא יצאת לחוץ אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים נטמאה שהרי שכבת זרע כדמה מה דמה מטמא בפנים אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים.

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב

איזהו סייג שעשה משה לדבריו הרי הוא אומר ויאמר ה’ אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות י”ט ג’) לא רצה משה הצדיק לומר להם ישראל כדרך שאמר לו הקדוש ברוך הוא אלא כך אמר להם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שם שם ט”ו) והוסיף להם משה יום אחד מעצמו אלא כך אמר משה ילך איש אצל אשתו ותצא ממנה שכבת זרע ביום השלישי ויהיו טמאים ונמצאו ישראל מקבלים דברי תורה בטומאה מהר סיני אלא אוסיף להם יום שלישי כדי שלא ילך איש אצל אשתו ולא תצא ממנה שכבת זרע ביום השלישי ויהיו טהורים ונמצאו [ישראל] מקבלין [דברי] תורה בטהרה מהר סיני:

רש”י שמות פרק יט

אל תגשו אל אשה – כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים, שמא תפלוט האשה שכבת זרעש לאחר טבילתה ותחזור ותטמא, אבל מששהתה שלושה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת: