Distinguished visitors, would you care for some milk and cheese curds with your steaks? This, apparently is what Abraham offers the three angels whose visit opens our Torah portion, VaYera. There are much meatier morsels in the portion this week—the announcement of Isaac’s birth, the demolition of Sodom and Gomorrah, the incident in Gerar, the near-death of both Ishmael and then Isaac. But let us feast on simpler fare for now—what’s for dinner?

The Sages were troubled by many aspects of this meal, starting with the very premise that angels can eat. In The Talmud (BM 86b) they claim that the angels only appeared to eat, but other rabbinic traditions say that they really did eat in honor of Abraham, just as Moses did not eat in honor of God on Mt. Sinai—a person should always respect the custom of the place (when in Rome, do as the Romans?). Apparently, people in heaven don’t need to eat, but angels on earth may have a steak.

But then there is the other problem—the verse says that Abraham, “took curds and milk and the calf that had been prepared, and set these before them; and he waited on them under the tree as they ate.” How could Abraham serve them meat and milk together? I know, it was still centuries before Sinai, but the Rabbis did their best to reconcile such contradictions so that the ancestors could be shown to have anticipated and mostly observed the mitzvot. Abraham, how could you?

Here are three answers, each more fanciful and delightful than the previous one.

1. Read the verse as a series of courses—first came a cheese appetizer, and only then did he serve the meat. Meat takes longer to prepare and in his great hospitality, Abraham rushed forward the cheese course while the meat was cooking. Pesikta Zutrata reads this as a hospitality manual—this teaches that it is appropriate to offer a dairy dish and then a meat course. In Bavli Hullin, Rav Hisda teaches that while one must wait after eating meat before eating dairy, the reverse is not true. After dairy, he says, one simply rinses the mouth and is ready for meat. This is one way to solve “the problem” of the angels’ supper. No cheeseburger, after all.
2. An opposite approach appears in the Midrash. In this retelling the angels did eat meat and milk together while Abraham watched over them. And, it was a trap! The Rabbis are convinced that angels were jealous of God’s decision to reveal the Torah to Israel. After the sin of the golden calf they purportedly broke out into a revolt to try to stop God from forgiving Israel and giving them a second chance. God chose this moment to bring up the meal at Abraham’s house: Even a little child in Israel knows not to eat milk and meat together. But you just sat down and ate. You angels don’t deserve the Torah, now get out of My way! As soon as the angels departed, God told Moses to write down the rule about not seething a kid in its mother’s milk. I adore the anachronism and impishness of this solution.
3. But the third explanation takes the cake, or steak. Verse seven says at the end that he hurried to prepare the calf, “that he made.” Verse eight says again that he took the calf, “that he made.” In my responsum on cultured meat, I review several miracle narratives from b. Sanhedrin. On 67b Rabbi Hanina and Rabbi Hoshaya are said to have created and eaten a calf every Shabbat using magic from the Book of Creation. Later rabbis such as Isaiah Horowitz (the Holy Shelah) and the Malbim state that Abraham did the same thing, creating these beasts using magic from the Book of Creation. They further claim that meat made through magic, rather than reproduction, is not really considered to be “meat” and does not require kosher slaughter. If so, then Abraham was able to circumvent the laws of kashrut altogether—he simply magicked a meal and fed the angels.

If you are still with me, you may at this point be saying, OK, these are cute, but what is the point? Don’t these clever solutions to a non-existent problem undermine all that is sacred and profound in a portion like ours? Shouldn’t we be speaking about the grand themes of our portion and our times? Yes, of course, we should, and often we do. Still, I think it worth exploring some of the more obscure corners of our tradition for several reasons.

These odd texts are part of our literary inheritance—they reflect a distinctive rabbinic, and therefore Jewish, culture. The first explanation is significant for the genesis of Jewish eating traditions, specifically of waiting after eating meat and before eating dairy. These traditions are part of what makes Jewish cuisine distinct, and are important components of Jewish identity, even for vegetarians for whom these practices are dormant, just like the ancient sacrifices.

The second explanation reveals an ancient anxiety about the worthiness of Israel to be in covenant with God. It admits the persistent failures of our people, and yet asserts that God is on our side, and has little affection for angels. In our flawed and fallen state, God continues to love us. The mitzvot are our connection, even when we fail to practice them perfectly. This is a forgiving theology that makes the very demanding regime of mitzvot seem less daunting.

The third explanation encourages us to use our imagination. The world is more mysterious and grand than we can readily see. We often find ourselves alarmed by the latest technological revolution, such as the creation of meats that do not come from animals. Yes, this is puzzling and bizarre, and yet even at its most puzzling and bizarre, life can be organized and sanctified along the lines of ancient values. The ability to adapt to such surprises and maintain continuity is a spiritual strength. As we live through one convulsion after another, we too need humor, creativity, and imagination to maintain our essential perspective: that even when the world seems to have gone mad, we can still carve out a universe of meaning. And often enough, meaning is found around the table, attended, as it were, by a gathering of angels.

בראשית פרק יח, ו-ח

(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת: (ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־ הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ: (ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:

תוספות מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב

נראין כאוכלין ושותין – ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם! – דקמא קמא דמטיא, אייתי לקמייהו.

רש”י מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב

קמא קמא דמטאי – ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וירא פרק יח

ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה. מיכן שבתחלה ראוי להביא מיני חלב ואח”כ תבשיל של בשר,

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קה עמוד א

אמר רב חסדא: אכל בשר – אסור לאכול גבינה, גבינה – מותר לאכול בשר.

רמב”ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כו

מי שאכל גבינה או חלב תחלה מותר לאכול אחריו בשר מיד, וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר, ובמה מקנח פיו בפת או בפירות שלועסן ובולען או פולטן, ובכל מקנחין את הפה חוץ מתמרים או קמח או ירקות שאין אלו מקנחין יפה.

באר מים חיים בראשית פרשת וירא ד”ה [יח, ח

[יח, ח] ויקח חמאה וגו’. כי אברהם אבינו ברוב חשקו למצוה לא היה סובל שישבו האורחים אף שעה אחת בלא מזון ומשתה, וקמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו כמאמר חז”ל שם. לכן מיד הביא לפניהם חמאה וחלב לאכול קודם אשר יתקן הבשר ובין גבינה לבשר אין צריך לשהות כלל כי אם הדחה וקינוח הפה. ואפשר לישב בזה קושית רז”ל (שם פ”ז ב) ואילו לחם לא אייתי קמייהו כי תדע אף שאין צריך לשהות בין גבינה לבשר מכל מקום ברכת המזון ודאי בעינן כדי שיהא מסעודה לסעודה ואף שכתב המגן אברהם (בסוף הלכות פסח) בזה הלשון:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כה – עשר תעשר ד”ה עשר תעשר מה

מה עשה הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא מסלק אותם ונתן תורה לישראל, והם כופרים בלא יהיה לך (שמות כ’ ג’) לסוף ארבעים יום, התחילו המלאכים אומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבש”ע לא כך אמרנו לך לא תתן את התורה להם, לפיכך כשביקש הקדוש ברוך הוא לכתוב אותם להם שנית, לא היו המלאכים מניחים (אתם) [אותו], אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם הם שמקיימים את התורה, תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר (בחלח) [וחלב], איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר, ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר (בחלב) [וחלב] כאחת ואכלתם, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (בראשית י”ח ח’), וכיון שסלקם הקדוש ברוך הוא בתשובה (הזה אומר) [זו, אמר] הקדוש ברוך הוא למשה עד שהשעה פנויה כתב לך את הדברים האלה, לכך כתב לא תבשל גדי בחלב [אמו] ויאמר ה’ למשה כתב לך (אף) [כי] על פי [וגו’] (שמות ל”ד כ”ו וכ”ז) שלא תבשל גדי.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ח ד”ה [ב] [ח, ב

[ועשה הקדוש ברוך הוא חסדו, ונתן אותה למשה, ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים, וכיון שעלה משה ולא ירד, עשו ישראל אותו מעשה, ונשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת, ואמרו עכשיו תחזור התורה אלינו, וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ ג), אמר להם הקדוש ברוך הוא בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו’ ויאכלו (בראשית יח ח), ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו, ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה לאכול, והוא אומר לה, היום למדני רבי, לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות לד כו), לא מצאו לו מענה, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כתב לך את הדברים האלה (שם שם /שמות ל”ד/ כז), עד שאין להם מענה ותשובה].

Sources from my responsum:

1. Sanhedrin 67b.

אמר אביי: הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה. העושה מעשה – בסקילה, האוחז את העינים – פטור אבל אסור, מותר לכתחלה – כדרב חנינא ורב אושעיא. כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה.

Abaye taught: the laws of witchcraft are like the laws of Shabbat. Some acts are [forbidden and punished] by stoning, some are forbidden but exempt [from the death penalty], and some are permitted outright. [Regarding witchcraft] One who performs a spell—is punished with stoning; one who deceives the eyes—is forbidden but exempt. As for an act that is permitted outright, that is like the story of Rav Hanina and Rav Hoshaya: Every Sabbath eve they would study the [mystical] Book of Creation, and they would create for themselves a third-grown calf and they ate it.

Rabbi Isaiah Horowitz, Two Tablets of the Covenant שני לוחות הברית.

והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי עסק ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה, וניתר לאוכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם, הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי, והם כנים היו וכדין עשו.

Behold we find in the Gemara that they created a third-grown calf every Sabbath eve by means of the Book of Creation, by combining divine names. For sure this that was created by using names, and not by reproduction, does not require kosher slaughter, and it is permitted to eat it even alive, and this is what the tribes did [i.e. the brothers of Joseph]; but Joseph did not know and he thought it was born from a mother and father, and so he brought this evil report to his father that they were eating limb meat, but they were acting properly and legally.

Rabbi Meir Leibush ben Yehiel Michel Wisser, Malbim, Genesis 18:7.

וימהר לעשות אתו שעשה אותו ע”י ספר יצירה. נראה שרצו לתרץ בזה איך האכיל להמלאכים בב”ח, ואמרו שהיה בשר שנברא ע”י ספר יצירה שאין לו דין בשר, וז”ש שלקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, ר”ל יען שעשאו ע”י ספר יצירה היו יכולים לאכלו עם חלב.

[Abraham] hurried to “make” [the calf]—by means of the Book of Creation. It appears that they wished to explain with this how [Abraham] could feed the angels meat and milk, and they said that the meat was created by means of the Book of Creation is not classified as meat. And when it says that he took butter and cream and the calf that he made, it means to say that because he made it through the Book of Creation, they could eat it with milk.