Guns and Moses: Shabbat HaGadol 5778

Americans have become desensitized to the phenomenon of gun violence and explosives that can suddenly and indiscriminately mar and destroy innocent life. Somehow mass murder has come to seem normal, and our political class is quick to rehearse the same tired lines about thoughts and prayers for the victims, denunciation of the perpetrators, and claims that on a policy level, nothing substantial can be done. But when 17 children were murdered in the gun attack at Stoneman Douglas High School in Parkland, FL last month, something finally seemed to shift.

It has not been the adults, but rather the students from Parkland and across the nation who have led this stirring of consciousness and activism. It is challenging but also appropriate that the March For Our Lives rallies in DC and 800 other locations will be this Saturday, Shabbat HaGadol.  Many of our synagogues have made Shabbat arrangements to allow teens and families to participate in the rallies, as has USY, connecting the themes of this special Shabbat with the crisis of gun violence that plagues our nation.

There is no single explanation for the naming of this special sabbath as Shabbat HaGadol, but the consensus as expressed in the Shulhan Arukh (OH 430:1) is that it recalls a miracle that occurred on the tenth of Nisan, just before the Exodus. According to the rabbis, the Exodus on 15 Nisan fell on Thursday, so the tenth was Shabbat, and it was on that day that every family began to defy the regime of Pharaoh and prepare publicly to worship God. This combination of defiance and dedication preceded the liberation, and it is the same combination that many teens are demonstrating in demanding that the plague of gun violence be contained. It was the killing of children that characterized the depravity of Pharaoh, and it was only when his cruelty rebounded and struck his own home that he agreed to release the Israelites. We too are stricken by the loss of so many children and are duty-bound to support the teens who are marching for their lives, and for the soul of this nation.

There are various customs associated with this Shabbat. Rabbi Isserles recommends reading the Haggadah, presumably to prepare for the seder next week, which is a worthy custom. However, the most significant ritual is our special haftarah from Malachi, 3:4-24. This prophecy speaks of a day of distinction, when doers of evil will be defeated, and the righteous will be redeemed through law and responsibility. It concludes with the famous words: Lo, I will send the prophet Elijah to you before the coming of the awesome, fearful day of the Lord. He shall reconcile parents with children and children with their parents, so that, when I come, I do not strike the whole land with utter destruction.”

This passage emphasizes the role of reconciliation between parents and children in the great redemption. There are many strands of Midrash about the passage. One refers to attachment to the Land of Israel and the mitzvot as catalysts for redemption (Yerushalmi Shabbat 1:3), while another somewhat paradoxically connects Elijah’s arrival to fulfillment of the mitzvah of sending the mother bird away from a nest (Devarim Rabbah, Ki Tetze). However, the major stream of interpretation, with which Mishnah Eduyot concludes, looks at Elijah as a reconciler. He will draw the distant close, distinguish pure from impure, settle intractable disputes, and bring peace to the world. Reconciliation between the old and young is the key to redemption.

Malachi describes generational reconciliation as a two-way affair. The parents must turn to the children, and the children to their parents. Adults are expected to open the discussion, but it is the children whose questions have the power to spark redemption. This principle informs the Seder. According to Mishnah Pesahim, the child asks questions of the parent, or if incapable, the parent teaches them to do so. In any event, the goal is always for the child to speak, and for the parent to listen and respond. Many commentaries identify the parent as guiding the child toward a life of wisdom and righteousness, but there is support for the opposite direction of influence as well. In his comments to Malachi 3:24, Rashi says that the first “parent” here is God, who teaches children to approach their biological parents with love and favor, and to prompt them to hold fast to the ways of God, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום. Thus Shabbat HaGadol is really about uplifting our youth, empowering them in their idealism to challenge parents and teachers to live up to the teachings of God.

The Bavli (RH 11a) says that in Nisan our ancestors were redeemed, and that in Nisan redemption will return. This rabbinic statement may be read not only as prediction but also instruction—each year in Nisan we have an obligation to ask what we can do to hasten redemption. It is our task to identify oppression as it exists in our day, and to act as catalysts for a new redemption. On this Shabbat HaGadol, we listen to the teens who speak with righteous indignation, even as they look to us to respond with sensible and effective public policy. Doing so, we reconcile the generations, and become worthy of redemption.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תל סעיף א

שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול,  מפני הנס שנעשה בו. הגה: והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו; ופוסקים לומר ברכי נפשי (מנהגים).

מלאכי פרק ג, כב-כד

(כב) זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־ יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים: (כג) הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְקֹוָ֔ק הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא: (כד) וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־ אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק א דף ג טור ג /ה”ג

תחיית המתי’ לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם תני בשם רבי מאיר כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוק’ ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא

דברים רבה (ליברמן) פרשת כי תצא

ד”א א”ר תנחומא אם קיימת מצוה הזו אתה ממהר (לבוא מלך המשיח דכתי’ משלחי רגל השור והחמור) אליהו שיבא, שכתו’ בו הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, והוא יבא וינחם אתכם, שנא’ והשיב לב אבות וגו’.

משנה מסכת עדויות פרק ח משנה ז

אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר (מלאכי ג’) הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:

ר’ עובדיה מברטנורא מסכת עדויות פרק ח משנה ז

שנאמר והשיב לב אבות על בנים – שעתיד לומר ברוח הקודש זה מבני בניו של זה. ולדברי ר’ שמעון, אבות אלו החכמים, ובנים אלו התלמידים, שיהיה לב כולן שוה ולא יפול ביניהן מחלוקת:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד

ה ד”א שלחיך פרדס רמונים שילוחיך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, איזה זה, זה אליהו זכור לטוב, דתנינן תמן משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע ועוד אחרת היתה ורחקוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, ר’ יהודה אמר לקרב אבל לא לרחק, ר’ שמעון אמר להשוות את המחלוקות, וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, שנא’ (מלאכי ג’) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו’ והשיב לב אבות על בנים וגו’.

משנה מסכת פסחים פרק י

מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:

רש”י מלאכי פרק ג פסוק כד

(כד) והשיב לב אבות – להקב”ה: על בנים – ע”י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר’ מנחם ור”ד במס’ עדיות לשום שלום בעולם:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא עמוד א

רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.