Perfect and Whole in a Broken World Shoftim 5779

What’s our position on mediums? Years ago in Detroit some in the Jewish community were drawn to a woman who claimed that she could channel conversations with their deceased relatives. Families who with my help had faithfully followed the Jewish traditions of hesped, levaya, shiva and kaddish were, some time later, meeting with her to check in with their loved ones. I get the appeal, but really? Do we resign ourselves to a “whatever works” approach, or speak out against practices that seem misguided?

It goes against the grain of our times to criticize others for their spiritual practices, no matter how strange they may seem. On a pastoral level I would never chastise a bereaved person who sought comfort in this way. And yet, when people would ask me, “Does Judaism approve of this?” I felt bound to answer honestly: Certainly not! Our portion warns the people Israel not to imitate such customs, including consulting ghosts or familiar spirits or inquiring of the dead (Deut. 18: 9-12). Instead, we are commanded, “You must be wholehearted (תמים) with the Lord your God.” (18:13)

Wholehearted. In Hebrew, תמים also means perfect or unblemished. Is that even possible? After all, God is described in the poem Ha’azinu as הצור תמים “the perfect rock, Who has no blemish,” (Deut. 32:4), a phrase that opens our burial prayer צידוק הדין. How could we ever hope to be perfect? Yet pursuit of perfection is a central theme of the Torah. Abraham at the age of 99 is commanded, “walk before me and be perfect.” Perfection at 99? I’ll be happy just to be walking imperfectly at that point. Sacrificial animals such as the paschal lamb are required to be “perfect,” but if we are talking about moral perfection, then how is this possible?

Perhaps תמים doesn’t need to mean true perfection. After all, David sinned and acknowledged it, but nevertheless declared, “I will be perfect for God, and guard my sin.” Acknowledging one’s imperfection is the paradoxical path to perfection.

A different explanation returns to the p’shat (contextual meaning) of the verse. The context is one of worshiping God alone, and not consulting with ghosts and mediums. The JPS translation of “wholehearted” reflects this sense, following the example of Targum Onkeles, which renders תמים as שלים (whole). No one can be perfect, but we can be wholly dedicated to God. Apparently, this means worshiping God in authorized fashion, and not trying to know what is forbidden.

To be clear, Judaism does not teach that mediums are necessarily false. In the famous story of the witch at Ein Dor, King Saul, having threatened anyone who consults mediums, does precisely that, summoning the spirit of the deceased prophet Samuel. Samuel is incensed and curses Saul and his family for this transgression. Still, the medium worked. In the Talmud (Pesahim 113b) we read, “How do we know not to inquire of Chaldeans (i.e. sorcerers)? Because it says, “be wholehearted with the Lord your God.” Neither of these texts claims that their information is false. Nor does Nahmanides in his comments on our verse. In contrast, Maimonides declares that it is insufficient to not consult sorcerers. We also must believe in their falseness. According to Maimonides, God requires not only exclusive worship but also exclusive belief. The Shulhan Arukh, as is its way, focuses on practice, not theology. Both Rabbi Karo and Rabbi Isserles prohibit consulting mediums, but say nothing of their power.

What then is the bottom line with mediums? Must we declare them to be false or even mock them? And more broadly, what is our opinion about the efficacy of “foreign worship”? Rambam certainly has a point—being wholehearted starts within—with the beliefs of our own heart. But this does not require us to disrespect the differing beliefs of different hearts. What we need to ensure is that our own worship is as whole and perfect as possible. This means that we acknowledge our imperfections and the limits on our knowledge. We honor our deceased relatives by living more righteously in their memory. This is a true channeling of spirit—a secure connection between the generations, as we return to their best beliefs and practices, becoming extensions of their voice and their hands. As we pray on Shabbat, “sanctify us with your commandments…and purify our hearts to serve You in truth.” The Torah is our medium, and the mitzvot are our path to perfection. Three weeks remain in Elul to deepen our study, purify our practice, and become תמים with God.

דברים פרק יח, ט-יג

כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ:

תרגום אונקלוס דברים פרק יח פסוק יג

(יג) שלים תהי בדחלתא דיי אלהך:

דברים פרק לב פסוק ד

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:

בראשית פרק יז, א

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:

שמות פרק יב, ה

שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:

שמואל ב פרק כב, כב-כד

כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה’ וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי: כִּי כָל משפטו מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה: וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי:

שמואל א פרק כח, טו

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: מניין שאין שואלין בכלדיים – שנאמר תמים תהיה עם ה’ אלהיך.

רמב”ן דברים פרק יח פסוק יג

(יג) וטעם תמים תהיה עם ה’ אלהיך – שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו. ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה, ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע. וזה דעת אונקלוס, שלים תהא בדחלתא דה’ אלהך, שלא תהיה חסר ביראתו, כי “תמים” הוא השלם בדבר, כמו שה תמים (שמות יב ה) שאין בו מום ושום חסרון. וזו מצות עשה, וכבר הזכרתי זה בפסוק והיה תמים (בראשית יז א):

רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה טז

ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו’, כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה’ אלהיך.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף א

אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר: תמים תהיה עם ה’ אלהיך (דברים יח, יג) (ב”י בשם תוספות דע”פ ובשם ספרי). וכ”ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא”י סי’ צ”ו).