Shittah Mishubeshet is a collection of medieval debates about the laws of Purim which exists only in manuscript form, and that in a single copy held by the venerable rare book collection of JTS. Unfortunately, the collection has been removed to a black site for the foreseeable future, leaving us unable to clarify its important insights. Still, I previously had the opportunity to examine the manuscript and will try to reconstruct its insights for you.

Our concern today is the definition of “great.” What makes a city, or for that matter, a nation, “great”? This question has halakhic import because the Megillah is to be read on the 14^th of Adar in “normal” locations, but on the 15^th in places designated as a כרך, a “great” city. According to the first Mishnah in Tractate Megillah, a great city is one with a wall, which is implied by the very word כרך meaning surrounded on all sides, like a sandwich or כריך. Fair enough—according to polls 47% believe that walls make cities or nations great—but much remains perplexing about the text.

First, what constitutes a wall? In the ש”מ Rabbi Shoteh argues against the great Rashb”i’s statement in the Yerushalmi (emes) in reference to Lev. 25:29 that a wall must be made of wall, not water. Thus Tiberias, which is bordered by the Kinneret, is not truly a walled city. Rabbi Shoteh disagrees, saying that all depends on topography—a wall, or water, or mountains or monsters—any effective barrier counts as a wall. So Tiberias should observe Shushan Purim.

Second, how old must the wall be, and who should pay for building it? The Bavli itself questions why the Mishnah sets the standard of walls to the time of Joshua’s conquest of Israel. After all, the Purim story happened much later, and Shushan itself was not walled in the days of Joshua! How can it make sense for “Shushan Purim” to require a metric that even Shushan couldn’t meet? Why not say that all cities walled since the days of Purim should read Megillah on the 15^th ? The Talmud resolves the matter by saying that Shushan gets the distinction of the 15^th since the miracle happened there, and the Jews were provided an extra day of enemy bloodletting in Shushan, which delayed their party by a day. At the time of Purim, the cities of Israel were in disrepair, which was sad. And so the Sages set the Shushan Purim clock back to a time of ancient glory, during the days of Joshua, in order to honor the land of Israel, and not point to its shameful neglect in the days of Mordecai and Esther. עד כאן הבבלי.

Back to the Shittah Mishubeshet and to Rabbi Shoteh– he disagrees with the ancients, saying that the Mishnah should be understood to mean that any city that is walled as in the days of Joshua—is great, and should read Megillah on the 15^th. So, his point is that without an effective physical barrier, a city cannot be considered great—the era is not the issue, but rather the projection of power. This disagrees with his own position about Tiberias, but consistency is not his strength. Rabbi Shoteh also notes that the cities walled in the days of Joshua were, by necessity, not built by the Israelites, who had just arrived. In other words, they were walls built and paid for by others. And while Joshua did cause the walls of Jericho to buckle and fall, that was just to show them who was boss. In general, the Israelites accepted the gift of walls built for them by others as a way of showing their own manifest destiny to rule over the land.

In contrast to Rabbi Shoteh, along comes Rabbi Tzalul, and he says, משם ראיה—you think that is a proof? Saying that a great city must be walled as in the days of Joshua really means that a great city must have walls that come down—truly great cities are strengthened from within by the hearts and minds of their people, not by stones and gates. Shushan Purim is a metaphor for the foolishness of those who think their great walls will protect them. In the end, it is only virtue and God’s grace which protects the people.

What’s the upshot of all of the above? One could argue that what makes a city or a nation great is a wall, and not just any wall, but one made of stone, ideally paid for by others. Only such a nation can be considered truly great. This is the teaching of Rabbi Shoteh, and those who follow him, known as the Shotim. But the followers of Rabbi Tzalul finds a hidden message in the Mishnah—a great city is one that follows the practice of Joshua—causing walls to fall, and relying on virtue to be its greatest defense. This is the clear message of Purim, then and now, if we should only be wise enough to follow it.

Purim Torah Sources

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב עמוד א

/משנה/. מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א

חזקיה קרי לה בארבעה עשר ובט”ו בו חשש להיא דתני רשב”י [ויקרא כה כט] ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה פרט לטיבריא שהים חומה לה.

ויקרא פרק כה פסוק כט

וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב עמוד ב

מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר. מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה? – כי שושן, מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר – אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר. ותנא דידן מאי טעמא? – יליף פרזי פרזי, כתיב הכא על כן היהודים הפרזים, וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה מאד, מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון – אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. – בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן – דלית ליה פרזי פרזי, אלא תנא דידן מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה? – מאי טעמא? דהא אית ליה פרזי פרזי! – הכי קאמר: אלא שושן דעבדא כמאן, לא כפרזים ולא כמוקפין! – אמר רבא ואמרי לה כדי: שאני שושן הואיל ונעשה בה נס. בשלמא לתנא דידן – היינו דכתיב מדינה ומדינה ועיר ועיר. מדינה ומדינה – לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש, עיר ועיר נמי – לחלק בין שושן לשאר עיירות. אלא לרבי יהושע בן קרחה, בשלמא מדינה ומדינה – לחלק בין שושן לשאר עיירות, אלא עיר ועיר למאי אתא? אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא? כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה למה לי? אלא, קרא לדרשה הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא. דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? – אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל. ולימא מיל! – הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא.

רמב”ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ה

שושן הבירה אף על פי שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון קוראין בחמשה עשר שבה היה הנס שנאמר +אסתר ט’+ ונוח בחמשה עשר בו, ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרפח

דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, ובו ח’ סעיפים.

סעיף ד

<ד> כרך (ט) ד שהוא [ג] ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, (י) ה קורין בי”ד ובט”ו ובליליהון, (יא) ו ולא יברך כי אם בי”ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם.