A Successful Failure: Vayakhel-Pekudei 5777

Moses, as a leader, is a successful failure. His highlights reel is pretty impressive—liberator, warrior, logistics coordinator, judge and prophet. And yet many things that Moses seeks to accomplish are utter failures. He fails to reshape the liberated slaves into a dignified and free people; he fails to deliver them to the promised land; he fails to create harmony even in his own family; he fails to realize his personal desire to enter the land.

There is tragedy to these failures of Moses, and yet somehow they are necessary and even redemptive failures. If Moses got everything right, then how could anyone else ever assume the mantle of leadership? Our double portion of VaYakhel-Pekudei closes out the book of Exodus on the heels of his most spectacular failure—the golden calf and the destroyed tablets. But in Leviticus, the dedication of the tabernacle will be marred by the deaths of his two nephews, Nadav and Avihu. In Numbers, he will face a rebellion from his Levite tribe led by Korah, and also suffer the indignity of being criticized by his own siblings Aaron and Miriam. In Deuteronomy, a “book of rebukes,” he will be forced to foretell future failures and punishments of his people. Painful as these incidents surely are, each set-back and tragedy clarifies matters and allows Moses and the people of Israel to learn that the covenant is not, in the end, about Moses or any other individual. Individuals will always fail, but strong communities will ultimately prevail.

This message is found in two verses related to the architect Bezalel, one in each of our portions. In VaYakhel (35:30), Moses presents Bezalel to the people as a wise master builder. He says, “See, the LORD has singled out by name Bezalel, son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah.” The second verse from Pekudei (38:22) says, “Bezalel ben Uri ben Hur of the tribe of Judah did all that the LORD had commanded Moses.”

When the Bible provides an extended genealogy (not just the father but the grandfather, and also the tribe), you intuit that this person has independent status, not just a role assigned by others. I am thinking of Pinhas and Mordecai, for example. Bezalel comes from the powerful tribe of Judah. His grandfather Hur is singled out in 17:10-12 as standing with Aaron in assisting Moses during the battle with Amalek. Again at 24:14 Hur is mentioned as the partner to Aaron in resolving disputes during Moses’s sojourn on the mountain. In other words, Bezalel is not just a gifted designer—he has yichus, coming from a grandfather who was used to standing beside and even in place of Moses.

The rabbis notice several other features about these verses that indicate the independence of Bezalel. Why does Moses tell the people to look? And why does he emphasize that God has called Bezalel by name?   And why does it say that Bezalel did what God told Moses? Didn’t Moses tell Bezalel what God told him?

Midrash Pesikta Zutrata understands the phrase “the Lord called Bezalel by name” to mean that he was God’s choice, not the choice of Moses. In other words, Moses is presenting Bezalel not as his own man, but as an independent authority chosen by God. This idea is greatly expanded in Bavli Brakhot 55a in the name of Rabbi Yitzhak. He imagines an entire dialogue in which Moses wants to simply pick Bezalel, but God forces him to consult with the people. This teaches a lesson, that we must not foist leaders onto the public without their consultation. This line of Midrash establishes the independence of Bezalel, which sets the stage for the next point.

Yerushalmi Peah states that Bezalel had independent knowledge—he did more than what his master Moses told him. Again, the Bavli expands this idea at Brakhot 55a, this time in the name of Rabbi Shmuel b. Nahmani in the name of Rabbi Yonatan: Bezalel did what God had commanded, not what Moses relayed. In fact, you may have noticed that in the portions of Terumah and Tetzaveh, Moses first described the tabernacle furniture, and only then continued to the structure itself. Here in Vayakhel-Pekudei, the building is built first, and only then the furniture. According to the Talmud, Bezalel questioned Moses—aren’t you getting things backwards? Moses conceded that indeed, he had reversed the order (by accident?), and punned on the name, saying, “you must have been in the shadow of God” (בצל אל).

This story has important theological ramifications—Moses received Torah from Sinai, but his contemporaries had independent knowledge, and Moses seems to have gotten some of the details mixed up. Never underestimate the importance of common-sense in religion. There are dissenters from this interpretation. Ramban feels that the repetition of details merely indicates the preciousness of the enterprise, and the changed order is incidental. Shittah Mikubetzet surmises that perhaps Moses intentionally changed the order as a way of testing Bezalel. But Kli Y’kar, following Rashi and the Bavli, holds to the idea of Bezalel as an independent authority—a counterweight to Moses.

And that is just the point. If Moses were always triumphant, if his ideas were always correct, and if he never suffered rebuke and failure, then he might have been a successful individual but still a failed leader. Our portion points subtly to a different model of success in leadership. Moses shows that he is not the only authority; he gives the people a role in choosing their leaders, and he concedes, at least according to the Midrash, to the greater expertise of his architect. Moses is a successful failure.

We are living in a time of obvious and frightening failures of judgment at the highest levels of power. The question is not whether a flawed leader can become perfect—he cannot. Even competent is looking like a stretch. The question is whether the people around him can establish independent authority based on their own integrity, talent and track record, and whether they can successfully challenge the leader when his mistakes threaten the well-being of the public that he is supposed to lead. We have seen glimmers of such necessary audacity in recent days, but the well-being of our nation and the success of its leader ultimately depend on his failure. Moses shows us the way—failures on the individual level may be necessary in order for the public ultimately to prosper.


שמות פרק לה, ל

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה’ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן  אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

שמות פרק לח, כב

(כב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר  צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:

שמות פרק יז, י-יב

(י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:

שמות פרק כד, יד

(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת ויקהל פרק לה סימן ל

ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה’ בשם בצלאל. אמר להם, הקדוש ברוך הוא קראו ולא מדעתי מניתיו:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א הלכה א

רבי תנחומא בשם רב הונא [שמות לח כב] ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה’ את משה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה’ את משה אפי’ דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה’ בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן?

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!

רש”י שמות פרק לח פסוק כב

(כב) ובצלאל בן אורי וגו’ עשה את כל אשר צוה ה’ את משה – אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה’ את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו כך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא. אמר לו משה בצל אל היית, כי בוודאי כך צוה לי הקדוש ברוך הוא, וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים:

רמב”ן שמות פרק לו פסוק ח

והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו כאשר צוה ה’ את משה, אבל באלה הפקודים בבגדי כהונה יזכיר כן בכל דבר ודבר. והטעם, כי כלל מלאכת המשכן בפסוק שאמר בסוף (להלן לח כב) ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה’ את משה. ואולי היה זה מפני שנוי הסדר, כמו שהזכירו רבותינו (ברכות נה א). ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ השם במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש יפה שיחת עבדי אבות לפני הקדוש ברוך הוא מתורתם של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא:

שיטה מקובצת מסכת ברכות דף נה עמוד א

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים וכו’. זה הענין למדוהו רבותינו ז”ל מפני שבסדר ויקחו לי תרומה כתובים הכלים קודמין ובסדר ויקהל כתוב עשיית המשכן קודם ותלו הדבר רבוותא ז”ל במשה רבינו ולא ששמע כן מפי השכינה. ואיפשר שאף משה רבינו לנסותו היפך לו הסדר:

כלי יקר שמות פרק לא פסוק ב

(ב) ראה קראתי בשם בצלאל. ראה ברוח הקודש שעליך כי בצלאל הגון לזו המלאכה, ואתה תחזה ברוח הקודש שעליך. ומדקאמר בשם, שמע מינה ששמו מוכיח עליו שהיה בצל אל, לכך אמר משה בגמר מלאכת המשכן יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, כי עושי המלאכה בצל אל היו. וזהו שמסיים ואמר ככל אשר צויתיך יעשו, לא אמר שיעשו ככל אשר תצוה להם, אלא יעשו ככל אשר אנכי מצוה אותך, אלא ודאי שהיו בצל אל. וכן פירש רש”י בפרשת פקודי (שמות לח כב) על פסוק ובצלאל בן אורי עשה ככל אשר צוה ה’ את משה. ותמה אני למה לא פירש רש”י זה על פסוק ככל אשר צויתיך יעשו:




ביוגרפיה – שיטה מקובצת

Rabbi Betzalel ben Abraham Ashkenazi was born ca. 1520 in the Land of Israel. After 1540 he studied in Cairo under Radbaz. Ashkenazi founded a yeshivah in Cairo which was attended by such outstanding students as the noted kabalist R. Isaac Luria (Ari Hakadosh) .


ביוגרפיה – כלי יקר

Rabbi Shlomo Ephraim ben Aaron Luntschitz (or Ish Luntschitz) was born in Luntschitz (Lenczyk, Poland) c. 1540. His mentor was R. Shlomo Luria. For some period he was Rosh Yeshiva in Lvov (Lemberg) . From 1604 he was assistant Rabbi to R. Judah Loew (Maharal) in Prague and was Rosh Yeshiva, and eventually succeeded Maharal (after his death) as Rabbi of Prague in 1609.


ביוגרפיה – מהרש”א

R. Samuel Eliezer ben R. Judah HaLevi Edels – the Maharsha – was born in Cracow in 1555.