Blessed in Both Directions: Ki Tavo 5777

Sometimes translations can’t help but make a mess of the original. A prime example is Deuteronomy 28:6, which in Hebrew consists of six poetic words: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. JPS requires 15 words to render this in English, “Blessed shall you be in your comings, and blessed shall you be in your goings.” Other translations are not much shorter, but they offer a more satisfying, “when you come in,” and “when you go out” (RSV, Alter). Everett Fox, as usual, tries to capture the sound of the Hebrew, but his rendition is still a mouthful: “Blessed be you, in your coming-in, blessed be you, in your going-out.” One challenge for translators is that English lacks the pronominal suffixes and prefix prepositions that allow Hebrew to be so compact.

Another challenge is that the original text is both obvious and opaque. We don’t really know if the Torah intends a simple blessing for arriving home and leaving again, which would basically repeat v.3, “blessed in the city, blessed in the field,” or if the Torah is implying something more elaborate. The phrase could be a merism, that is, an expression which encompasses all possibilities. Hence, “you will be blessed everywhere.” Medieval commentaries consider various options, associating these arrivals and departures either with commerce (looking back to vs. 4-5) or battle (Hizkuni, looking ahead to v. 7), or both. Good for the medieval commentators for offering such contextual readings! (I also like the dressed-up Aramaic Targum Yonatan, which offers, “Blessed are you when you come home to the study hall, and blessed too when you go out to the marketplace”—the rabbinic fantasy life).

The classical sages, however, choose more imaginative explanations. Midrash Bereshit Rabba applies this verse to Jacob, who was “loaded” with blessings when he entered the house of Laban, and again when he departed. It’s a lovely thought, but not a convincing read of Deuteronomy in its own context. In b. Bava Metzia we have record of two interpretive traditions, one from Rav, and the other from Rabbi Yohanan, both reading the similar verses 3 and 6 together and extracting as much as they can from their duplication. I blush to translate them literally, and so will encourage you to do that work on your own. For Rav, both verses describe an easy life—successful business interests right by your side, and a fruitful marriage.

Rabbi Yohanan has a deeper and more challenging reading. He agrees that convenience can be a blessing, but not when it comes to religious practice. He hopes that your synagogue will not be close to home—for there is reward in each step of the way. About v.6 he offers a simple but rather stunning reading: “May you be as innocent of sin when you exit the world as you were when you arrived.” This interpretation, repeated by Rashi without elaboration, would seem to be simple proof that Judaism rejects the doctrine of original sin.

It is true that Judaism has eschewed the Christian doctrine of original sin, but there are many rabbinic statements that imply the essential corruption of humanity. B. Eruvin 13b claims a 2.5 year debate between the students of Hillel and Shammai about whether creating people wasn’t a big mistake, concluding ambiguously that what’s done is done, so people should try to do better. Tosfot on that page differentiates between ordinary people and the righteous, which strengthens the notion that most people are damaged goods from the outset.

The Maharal of Prague delves into this question of original sin in his Rashi super-commentary, Gur Aryeh. He points out that v.19 says the opposite—cursed be you when come in and cursed when you go out. If the blessing verse means that people are born without sin, doesn’t v.19 imply the opposite? Maharal offers a clever compromise. True, people are born innocent of sin, but also devoid of merit. They are like a blank slate, neither a blessing nor a curse. Ki Tavo describes the process of moral development. By acting virtuously, the righteous hold off sin and have the opportunity to complete their life’s journey with moral perfection. But by acting badly, flawed individuals (i.e. most everyone) stave off the accrual of merit, and make the case against their own creation. Maharal goes a half-step further, seeing in Psalm 58:4 a hint of sin from the womb, in which case the blessing is to end up no worse than one began.

We read the blessings and curses of Ki Tavo just before Rosh HaShanah, even as we read their parallel in Leviticus just before Shavuot, as a motivation to clean up our act. Babies may be innocent, but we quickly learn to grab what isn’t ours and to make a mess of our environment. In the blessings section of our portion, we are assured that it is within our capacity to fend off sin and embrace virtue. But there is no guarantee of our success. Temptations abound, and habits are hard to change. The curses might motivate us to take the consequences of sin seriously, so that we may return to God and be renewed in life, starting the new year with blessing and great potential. May all of us be blessed as we end the year 5777 and enter 5778, and may we be found worthy of a good and sweet new year.

דברים פרק כח, ב-ו

(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ: (ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: (ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: (ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה פב

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך (דברים כח ו) בבואו לבית חמיו ניטען ברכות ובצאתו מבית חמיו ניטען ברכות, בבאו לבית חמיו נטען ברכות ואל שדי יברך אתך וגו’ (בראשית כח ג) ובצאתו מבית חמיו נטען ברכות וירא אלהים אל יעקב וגו’.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

מאי אמר רב בהני קראי ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה, הכי אמר רב: ברוך אתה בעיר – שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, ברוך אתה בשדה – שיהו נכסיך קרובים לעיר, ברוך אתה בבאך – שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך, ברוך אתה בצאתך – שיהו צאצאי מעיך כמותך. ואמר להו: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא: ברוך אתה בעיר – שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בית הכנסת לא. ורבי יוחנן לטעמיה דאמר: שכר פסיעות יש. ברוך אתה בשדה – שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים ושליש בגפנים. ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא – אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

רש”י דברים פרק כח פסוק ו

(ו) ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם:

תרגום יונתן דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק ו

(ו) בְּרִיכִין אַתּוּן בְּמֵיעֲלְכוֹן לְבָתֵּי מֶדְרָשֵׁיכוֹן וּבְרִיכִין אַתּוּן בְּמִפַּקְכוֹן לִפְרַקְמַטְיֵיכוֹן:

אבן עזרא דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק ו

(ו) בצאתך – לחוג ולסחור ולשלול, או בכל ביאה ויציאה בכל יום ויום. והטעם – בכל אשר תעשה תצליח. וההפך כתוב:

חזקוני דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק ו

(ו) ברוך אתה בבאך, בצאתך למלחמה, כענין שנאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

תוספות מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נוח לו לאדם שלא נברא – והא דאמרינן בפ”ק דע”ג (ד’ ה.) בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאילמלי הן לא חטאו לא באנו לעולם הא מפרש התם אימא כמי שלא באנו לעולם א”נ הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו.

גור אריה דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק ו

(ו) שתהיה יציאתך וכו’. דאם לא כן, למה בירך הביאה והיציאה, ולא ההליכה, אלא פירושו שתהא יציאתך מן העולם כמו ביאתך לעולם בלא חטא. וקשיא, דאיך נוכל לפרש “ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך” (פסוק יט), דכשנולד – בודאי בלא חטא נולד (קושית הרא”ם). ויש לומר, כמו שהוא נולד בלא חטא, כך הוא בלא זכות, ואמר הכתוב כמו שאין לו זכות בבואו לעולם, כך לא יהיה לו שום זכות בצאתו מן העולם, שלא יהיה לו שום מצוה. אי נמי, דקרא כתיב (תהלים נח, ד) “זורו רשעים מרחם”, ואפשר שיהיה בו חטא מן הבטן, ופירושו שתהא בביאה חטא כיציאה: