Re’eh 5778: Children of God

In my more rational moments, I have trouble believing in a personal God and am put off by anthropomorphic imagery. I get it—infinity is impossible to imagine, and so we compare God to more familiar relationships—to a person, to a parent, to a partner. Maimonides broke the naïve experience of the mighty hand of God, forcing us to read such images metaphorically, to accept the core concept that God is not embodied, for bodies are limited in time and space. For God to be God, there must be no limits.

I believe all of that and yet it leaves me cold, for I live in a body. I experience physical pleasure and pain, and I find the deepest meaning in relationships with other people. And so when I read Deuteronomy 14:1, “You are children to the Lord your God,” it is refreshing to hear the Torah speak intimately and lovingly about our relationship to God. The first half of this verse is beautiful, but its continuation is truly powerful. God asks us—God’s children—not to gash our skin, not to rip out our hair—not even for our dead. The cultural context is missing but not hard to imagine—people sometimes express grief by self-mutilation. The Torah says that God is like a parent—witnessing the suffering of a child and intervening to prevent the child from harming themselves.

In Midrash Sifre Devarim Rabbi Yehudah suggests that God’s love is contingent. “If you behave like [good] children, then you are [God’s] children; if not, then not.” But Rabbi Meir disagrees—you are always God’s children. This is the power of Deut. 14:1—a promise of love, without limit. The rabbis understand the original meaning of “do not make gashes”—on your own skin, but they apply it to the collective body of Israel. Do not divide yourselves into warring factions. Find a way to love God, to love yourselves, and also to love each other.

The Haftarah for this third week of consolation picks up this theme, predicting that Israel will be transform from a tempest-tossed refugee to a wealthy homeowner. The greatest blessing is not precious metals and stones, but the raising of righteous children who are “learned in the ways of the Lord. Great peace for your children,” says the prophet. This set of phrases was precious to our ancient sages. In Avot 3:14, Rabbi Akiva cites this verse to prove that Israel is especially beloved of God, for God calls Israel “children,” and God gives these children the most precious gift, Torah.

Bavli Brakhot concludes with one of the most rousing rabbinic readings—“read not your children, but your builders” (אל תקרי בניך אלא בוניך). Perhaps, though “bonayikh” might mean not “builders,” but “wise ones” (from binah). Why not claim all three meanings? When your children are learned and wise, then you can rebuild and restore hope. From calamity comes blessing. Midrash Pesikta D’Rav Kahana notices the expression “rav shalom” (super peace!) and links it to three other verses in Psalms that feature the “super peace.” Mystics like the Seer of Lublin connect these four “rav-shalom”s to the 4 center-line sefirot (Keter, Tifereth, Yesod, Malkhut) which form a field of blessing associated with the four sanctifications of Shabbat (the four prayer services). From wisdom comes peace; wise children form a link between heaven and earth, bringing peace into the world.

As we enter into Elul this Shabbat and begin the season of introspection, it is important to remember that we are beloved to God. This is easy to say but not always easy to feel. Our invitation to return to God is simultaneously an invitation to show love for ourselves and for each other. We do this through acts of kindness to all we encounter. אלול—אני לדודי ודודי לי. In a learning community such as ours, we express love by seeing each other as our students and teachers, encouraging each other toward spiritual growth and binding close to each other through the collective pursuit of wisdom and goodness. Let us feel beloved to God and to each other, so that we can conclude 5778 with joy, and enter 5779 with blessing.

דברים פרק יד, א-ב

  1. בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת: (ב) כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְקֹוָ֗ק לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה:

ישעיהו פרק נד, יא-יד

(יא) עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים: (יב) וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח וְכָל־גְּבוּלֵ֖ךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ: (יג) וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְקֹוָ֑ק וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ: (יד) בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּֽי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ:

ספרי דברים פרשת ראה פיסקא צו

(יד א) בנים אתם לה’ אלהיכם, רבי יהודה אומר אם נוהגים אתם מנהג בנים הרי אתם בנים ואם לאו אי אתם בנים רבי מאיר אומר בין כך ובין כך בנים אתם לה’ אלהיכם וכן הוא אומר +הושע ב א+ והיה מספר בני ישראל וגו’.

לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר +עמוס ט ו+ הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.

דבר אחר לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדים שנאמר +מ”א יח כח+ ויתגודדו כמשפטם.

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יד

[*] הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י”ד) בנים אתם לה’ אלהיכם חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה’ ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך. שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה’ אלהינו אבקשה טוב לך ה’ עז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום.

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יח – ענייה סוערה

וכל בניך למודי י”י ורב שלום בניך (ישעיה נד: יג). ארבעה רוב שלומות הן, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (תהלים עב: ז), שלום רב לאוהבי תורתיך (שם /תהלים/ קיט: קסה), וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (שם /תהלים/ לז: יא), והדין וכל בניך לימודי י”י ורב שלום בניך (ישעיה שם /נ”ד/). חסילה.

ר’ צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק דברים פרשת ראה אות [טז]

[טז] שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. הוא על פי שאמרו (סוף עוקצין) לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו’. ובשבת דכתיב (בראשית ב’, ג’) ויברך אלהים את יום השביעי ממילא הוא על ידי הכלי המחזיק ברכה שהוא השלום. ובפסיקתא סוף הפטרה זו (פרשה ל”ב) ארבעה שלומים הם שלום רב לאוהבי תורתך (תהלים קי”ט, קס”ה). יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (שם ע”ב, ז’). וכל בניך למודי ה’ ורב שלום בניך (ישעיה נ”ד, י”ג). וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל”ז, י”א). הנה חשב שלושה פסוקים מתהלים וביניהם פסוק שלישי מישעיה מהפטרה זו. והפסוקים מתהלים גם כן שלא כסדר דפסוק ראשון ממזמור קי”ט ופסוק שני ממזמור ע”ב ופסוק שלישי מישעיה ופסוק רביעי מתהלים ל”ז ובודאי הוא בכוונה.

ונראה שחשב כאן הפסיקתא כנגד ארבע המדות של קו האמצעי כתר תפארת יסוד ומלכות והם ארבע קדושות שבת שהם חקל תפוחין וזעיר אנפין ועתיקא קדישא שהם קדושות השלוש סעודות שבת כמו שמובא בזוה”ק (ח”ב פ”ח א). וקדושת צדיק יסוד עולם שנחשב בזוהר חדש (פרשת תולדות) מוסף שבת לקבל צדיק יסוד עולם דהתוספת קדושה דשבת הוא נגד קדושת יוסף הצדיק. והשלום ידוע דעיקר השלום הוא מקטרוג היצר הרע וכמו שנאמר (תהלים ל”ח, ד’) אין שלום בעצמי מפני חטאתי ובגמרא (סוכה נ”ב א) וה’ ישלם לך ישלימנו לך וכמו שנאמר (ויקרא כ”ו, ו’) ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. וכשנאמר ורב שלום הפירוש שיתוקן בשלימות ויהיה שלום מכל וכל שזה נקרא רב שלום. וכמו שמובא בזוה”ק (ח”ב פ”ח א) דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקל תפוחין וגוף וברית חשבינן חד (זוהר ח”ג רמ”ב ב) והם ארבע קדושות שבת וזה נקרא רב שלום.

Advertisements