Temples of the Mind: Terumah 5780

A wood model has been on display in the JTS entrance for the past few years. It depicts the 21st Century campus with all its structures—the atrium, gardens, library, auditorium and residence hall. In its three dimensionality the model is more evocative than the posters fashioned by computer aided design of phantom students occupying imagined space. Still, both model and posters have built general awareness and excitement for the experience of entering and inhabiting the constructed spaces, which has played out in slow motion over the course of this year.

The ability to imagine a reality which does not quite exist is foundational to consciousness, as Michael Graziano teaches with his attention schema theory (see part one and part two of my Sinai and Synapses consciousness blog on this subject, and its implications for Jewish life). We are constantly bombarded by sensory inputs and must construct a simplified image in order to prioritize certain signals, and thus to understand, respond to and shape external reality. This same ability allows us to project what is on the minds of others, and to imagine alternative realities, past, present and future. As we chant this week, וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, see and then act. Our brains construct a visual model, or schema, of reality, and this allows us to preview actions such as the movement of our hands to grasp objects before attempting the task.

We have now entered the section of Torah in which a complex physical structure, the tabernacle, is imagined in the portions Terumah and Titzaveh before being built in VaYakhel and Pekudei. Modern readers are challenged to imagine this construction project in precisely the same fashion as ancient Israelites were challenged to imagine it before they began to build. And although their imagination was soon applied to physical labor, our imagination is also constructive. We read these passages and appreciate the blending of physical and spiritual qualities in our lives, and then implement that reality with buildings and rituals of our own. We share the desire and the effort to draw divinity into our living spaces so that the world can shimmer with divine glory.

Four times in our portion (and again later in the Torah) God tells Moses that he has been shown the shape of the structures such as the Menorah that he will teach the people how to build. These visions occur “on the mountain” where Moses is experiencing a forty day vision quest. According to the Rabbis, this visualization has not been entirely successful for Moses. He has struggled (נתקשה) to understand these structures, even as he struggled to understand how to identify the new moon, and how to differentiate between pure and impure animal species.

Early midrashim have God showing Moses “with a finger” (Mekhilta, in the name of Rabbi Akiva) or “as if with a finger” (Pesikta D’Rav Kahana, in the name of his student Rashbi) what these visual mitzvot looked like. The Bavli preserves these traditions but also offers an expanded claim that on Mt Sinai God demonstrated the appearance of the sacred vessels with “an ark of fire, a table of fire, and a menorah of fire descending from heaven” which Moses then copied and created with wood and gold (Menahot 29a).

The menorah is described as made from “beaten” (mikshah, מקשה) gold (Exod. 25:31). The Rabbis play on this word and say that Moses “struggled” (nikshahנקשה, ) to understand how it looked until God showed him a fiery hologram. In a later midrash (BaMidbar Rabbah) the rabbis say that although God showed Moses each item in fire, he forgot how it looked, over and over again. Finally God told him to appoint Bezalel, who immediately grasped the design, even without the visual aid, and built the tabernacle precisely to specification. This humbled Moses, who punned on Bezalel’s name, saying, “you were in the shadow of God” (בצל אל היית), meaning that Bezalel had direct access to divine wisdom that Moses couldn’t master even with the best visual aids.

One obvious lesson is that there are multiple intelligences; what some people comprehend purely from words, others require explanation with visual aids. Also, some people communicate best with speech, while others are most expressive with their hands. A more abstract but still important lesson is that the border between imagination and physical reality is porous. Physical expression is often understood as “realization” (making real), but in fact, imagination is an essential aspect of reality.

Before physical structures are fashioned, and long after they are gone, the idea and image of their reality can be called to mind. This is possibly the single most important insight of our religion. God, we believe, is the ultimate reality, and physical depictions can never capture that infinite truth. We may use physical objects and structures as prompts for this awareness, but ultimately it requires imagination to enter awareness of the divine.

What is true of God is also true of ourselves—yes we have a physical reality, but we understand this to be a temporary state. Perhaps we ought to think of our body as a model of selfhood, a design tool, which allows us to construct spiritual structures that transcend the limited span of our lives. When we read these portions and imagine the sacred precincts of the tabernacle taking shape and finally receiving the influx of divine glory, we may apply this same imaginative process to our bodies. On Shabbat we set aside physical labor, and welcome the additional sabbath soul, making ourselves into walking tabernacles, sacred vessels of divine glory.

שמות פרק כה, ט

(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:

שמות פרק כה, מ

(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר:

שמות פרק כו, ל

ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר:

שמות פרק כז, ח

(ח) נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ:

במדבר פרק ח פסוק ד

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה’ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה א

פרשה א החדש הזה לכם וגומר. רבי ישמעאל אמר משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה היו /יהיו/ רואין וקובעין את החודש לדורות. רבי עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהן משה והראהו המקום את כלן באצבע. כיוצא בדבר אתה אומר וזה לכם הטמא (ויקרא יא כט). כיו”ב וזה מעשה המנורה (במדבר ח ד) וי”א אף בשחיטה נתקשה משה שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כט לח)

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ה – החדש הזה

ני ר’ שמע’ בן יוחי בשלשה דברים נתקשה משה, הראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע, במנורה, בשרצים, ובלבנה. במנורה, וזה מעשה המנורה (במדבר ח: ד). בשרצים, וזה לכם הטמא (ויקרא יא: כט). בלבנה, החדש הזה לכם (שמות יב: ב).

בבלי מנחות דף כט עמוד א

תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר: וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר. אלא מעתה, והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי? הכא כתיב כמשפטו, התם כתיב כתבניתם. א”ר חייא בר אבא אמר ר’ יוחנן: גבריאל חגור כמין פסיקיא היה, והראה לו למשה מעשה מנורה, דכתיב: וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים. מנורה, דכתיב: וזה מעשה המנורה; ראש חודש, דכתיב: החודש הזה לכם ראש חדשים; שרצים, דכתיב: וזה לכם הטמא; ויש אומרים: אף הלכות שחיטה, שנאמר: וזה אשר תעשה על המזבח.

במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו

ר’ לוי בר רבי אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כה) ועשית מנורת זהב טהור אמר לו כיצד נעשה אותה אמר לו מקשה תיעשה המנורה ואעפ”כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה אמר לו מקשה תיעשה המנורה ואעפ”כ נתקשה משה וירד ושכח עלה ואמר רבוני שכחתי אותה הראה לו למשה ועוד נתקשה בה אמר לו וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל מיד עשאה התחיל תמה ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ולפיכך כשחרב ביהמ”ק נגנזה המנורה וזה אחד מחמשה דברים שנגנז הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים וכשישוב הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים שנא’ (ישעיה לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה (שם /ישעיהו ל”ה/) פרוח תפרח ותגל.