Minyan in Cyberspace?

The Coronavirus pandemic has affected our lives in many unfortunate ways, and we worry that much worse is yet to come. Saving lives is our first obligation, and this responsibility led most Jewish communities across the world to cancel public worship as soon as public health officials recommended this measure. As with other aspects of our lives, prayer has migrated online, immediately raising the question of how much of the liturgy can be completed through virtual gatherings.

Certainly the essential prayers may be said alone, and this crisis dramatizes the importance of personal prayer practice. Nevertheless, our ancestors taught us that communal worship has special power (עת רצון) and emphasized the importance of gathering for worship. Our gatherings have legal, spiritual, social and psychological benefits. Our current situation of home quarantine leaves many of us feeling isolated and demoralized.

We seek to balance our need to gather, to praise God, to support each other, and to acknowledge important transitions in our lives. How much of this can be done online? What distinctions should be maintained in order to retain the integrity of Jewish worship and to celebrate once normalcy is restored? Specifically, may a minyan be made online? Please see my analysis of the subject and the primary sources below that. I pray that all who have been sickened by this disease will speedily heal, that the pandemic will speedily resolve, and that we will soon return to our holy communities with a deeper sense of appreciation for their spiritual shelter.

  1. The basic requirement for all “holiness” liturgies known as דברים שבקדושה, including Kaddish, Barkhu, Kedusha, et al, is a minyan of ten adult Jews in one place.  This is established in Bavli Brakhot 21b.
  2. There is, however, a concept of צירוף למנין  in which a person who has visual contact with others  in a different area may complete the minyan. This is best articulated with regard to Zimmun (the invitation to say the grace after meals) in Mishnah Brakhot 7:5 (=Bavli Brakhot 51b). There we learn that if there are two groups (each with fewer than ten), and “some” can see each other, they can join together to form the minyan. The gemara offers that even if the groups can’t see each other, but a server is attending to both groups, they can be combined in this way. Rambam rules that this leniency with the server is limited to cases where both parties can at least hear one another clearly to respond to the invitation to grace.
  3. Also relevant is the text in Bavli Rosh haShanah 27b about a person who overhears the sound of the Shofar or the chanting of Megillah from outside or next door to the synagogue. As the gemara says, “if he intended to listen” then he may complete his obligation. “Hearing” the ritual sounds is not sufficient, but listening with intention, even from a remote location, suffices to fulfill these mitzvot.
  4. The Shulhan Arukh covers these concerns in its discussion of Kaddish (OH 55) and again Zimmun (OH 195). At OH 55:14 Rabbi Karo notes that a person who “shows them his face” through a window—even if it is several stories above the group and is through a small aperture–may be counted in the minyan. At 195:2 he mentions a “some say” stringency that if there is a public domain (רשות הרבים) between the groups, they cannot combine to form a minyan. It is not at all clear to me that a similar concern would exist across the Internet, since there is no equivalent in cyberspace, which is of course not “space” in any sense. Indeed even in physical space, רשות הרבים  is limited to the ten hand breadths off the ground, whereas a private domain extends to the sky.
  5. Rabbi Yisrael Meir Kagen, the “Hofetz Hayim” says in his Mishnah Berurah commentary (55:52) that a man standing at a distance, through a window, or in the women’s gallery (!) etc. may be counted in the minyan, though it would be best if they could come join the main group since “some worry” that minyan for Tefillah is not the same as minyan for Zimmun. I am speculating that the reason this man is upstairs, looking through a window or perhaps in hopefully an empty women’s gallery, is that he is too ill to come down and join the congregation.
  6. Indeed, the most relevant halakhic source to our situation comes from the great 18th century Sephardic rabbi known as Hid”a (Haim Yisrael David Azulai) who led the Jewish community in Leghorn (Livorno) Italy. He writes about Jews who are being held in a “Lazaretto” which was a quarantine facility where maritime visitors would be secluded for forty days (which is the meaning of “quarantine” in the Venetian language). He describes a case where small groups are secluded in groups of 4-6, with a guard in a field outside keeping them from gathering. He says that as long as they can see each other through the door or out the window, they can form a minyan, “so that forty days not pass without saying kaddish or kedushah”. Three hundred years ago Hida dealt with a similar situation and came up with a leniency to allow Jews to form a minyan even if they were not able to gather in one space.
  7. Ashkenazi Rabbi Haim Mordecai Margulies (1780-1820) writes an essay in his Shaarei Teshuvah commentary to OH 55 (#15). He bases his argument on the Hida’s precedent, referring also to a case where people in the balcony cannot easily come join the main group, possibly because of what he calls עיפוש אויר, which may be some sort of miasma—and which I suspect refers to a concern with contagious disease (in the 19C many people believed that illness were caused by “evil wind” –mal-aria). As long as they are able to show their faces from a distance, they can combine to form a minyan. We therefore have two authoritative sources, Sephardi and Ashkenazi, to support the idea that in emergency situations where Jews are forbidden to gather to form a minyan in one space, they may extend the concept by showing their faces from a distance.
  8. An Israeli rabbi named Yitzhak Zilbershtein (חשוקי חמד) discusses a case in a cemetery where there isn’t a minyan at the graveside, but there are some additional Jewish workers nearby who can respond to kaddish while they work. As long as they can see each other and respond to the verbal cues, they can count to constitute a minyan. Rabbi Haim Ovadia recently wrote a blog suggesting this as a precedent for a video-based minyan for kaddish. It is possible that this leniency was only for kaddish, but some Israeli Orthodox rabbis have tried to extend it further.
  9. This past week the CJLS took up this question (online, of course) and came up with a statement by the chairs (Rabbis Elliot Dorff and Pamela Barmash) allowing in this dire situation alone for the constitution of a remote minyan at least for the recitation of kaddish, and perhaps also for other prayers (less consensus), but not for the Torah service. The Torah can be recited from a printed text or scroll, but without aliyot and their special blessings. This is an emergency limited expansion of our standard ruling that a minyan normally requires a nucleus of ten people gathered in one space to which remote people can attach.
  10. My teacher and colleague Rabbi Eliezer Diamond commented to me that our current situation is comparable in a sense to the edicts made by Rabbi Yohanan b. Zakai after the destruction of the Temple. He acted to permit the blowing of shofar in Yavneh, and the carrying of Lulav for all seven days of Sukkot—which had previously been allowed only in the Temple—since the “new normal” was a world without the public worship at the Temple. Of course this is only in our hopefully temporary circumstances.
  11. None of this discussion addresses the special concerns with Shabbat and Yom Tov. It is true that many synagogues have begun to stream services, or to offer recordings for later access. I have significant concerns with this practice since most users will type in a URL to browse to the appropriate page and will be unable to avoid downloading content, both of which are arguably a type of writing forbidden on Shabbat (indeed, I made just this argument in my responsum on electricity and Shabbat, pp.30-36). That said, some synagogues have been careful to set these systems up before Shabbat, or to automate them or have non-Jews set them up, and have offered instructions on how to access the content at home with equipment set up before Shabbat. I realize that many important life cycle events are being canceled or held in reduced circumstances, and that there is a great desire to witness them from home. I am not in a position to “pasken” for a synagogue that gathers on Shabbat and am not sure what I would rule in such a case. My preference in this situation of enforced separation is to keep Shabbat and Yom Tov at home, and reserve online gatherings for weekdays.
  12. In conclusion, I believe that it is permissible in this emergency situation, on a weekday, for ten or more obligated Jews to constitute a minyan online so long as at least some of the participants can see each other’s faces, and all can hear the leader and respond to their prayers. This means that participants should not be “muted” and should be careful to avoid distracting ambient noise. This is certainly the case for Kaddish Yatom, but given the likelihood that we are facing an extended period, quite possibly of forty days or more, in which public gatherings are forbidden, I share the concern of Rabbis Azulai and Margulies, that we not allow the recitation of Kedushah and Kaddish to be canceled from the Jewish people. As such, I would permit the constitution of a minyan for all prayers (Kaddish, Barkhu, Kedushah, Hazarat HaShatz, Birkat Kohanim) on weekdays. The special prayers and practices around Torah reading should remain reserved for gatherings when a minyan can read together from the scroll. Finally, this is all a temporary permission for the special circumstances when it is forbidden for Jews to gather for public worship. God willing, this illness will soon pass and we will again be able to gather together in prayer, with no one afraid, and no one in danger, but all of us filled with joy in praise of the Holy One.

Shabbat shalom,

R’ Danny Nevins

בבלי ברכות דף כא עמוד ב

וכן אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה – שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל – כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. 

בבלי ברכות דף נ עמוד א

משנה. שלשה שאכלו כאחת – אינן רשאין ליחלק, וכן ארבעה וכן חמשה; ששה – נחלקין, עד עשרה; ועשרה – אין נחלקין, עד עשרים. שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו – הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו – אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן. אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: מברכין.

גמרא….שתי חבורות וכו’. תנא: אם יש שמש ביניהם – שמש מצרפן. 

רמב”ם ברכות פרק ה הלכה יב

שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון אחד, ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן, ואם יש שמש אחד ביניהם שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו מצטרפין לזימון אחד, אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו, והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בביאור. 

בבלי ראש השנה דף כז עמוד ב

התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה שמע – לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כוון לבו – יצא, ואם לאו – לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כוון לבו וזה לא כוון לבו. 

שולחן ערוך אורח חיים סימן נה

סעיף יג           צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום (שפה) פנימית של עובי הדלת ולחוץ, כלחוץ.

סעיף יד          מי שעומד אחורי בהכ”נ וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה. הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף (ר”י נ”ג ח”ז). 

משנה ברורה סימן נה ס”ק נב

(נב) מצטרף עמהם – דאף דיש הפסק מחיצה ביניהם כיון דמראה להם פניו דומה למה שמבואר לקמן בסימן קצ”ה לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין וא”כ לפ”ז פשוט העומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה וכ”ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי”ז ואעפ”כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ”נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון: 

שולחן ערוך אורח חיים סימן קצה

חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם, ובו ג’ סעיפים.

סעיף א           שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון, ואם לאו אינם מצטרפות; ואם יש שמש אחד לשתיהן, הוא מצרפן וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד; ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין.

סעיף ב           אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית, אם המברך יושב על מפתן הבית, הוא מצרפן. 

מחזיק ברכה אורח חיים סימן נה

יא. בלאזאריטו שנוהגים בערים האל אם יש ב’ כתות שם שאינם יכולים ליגע זה בזה ויש ששה בבית א’ וד’ בבית אחר והם חלוקים במספרם כמשפט שמעתי מרב אחד אהובינו נר”ו שנסתפק הן בעודנו שם אם הד’ יכולים להיות לפני פתח הבית ויצטרפו לעשרה כיון שרואים זה את זה או אינם מצטרפים ולי ההדיוט נראה לפי מה שכתבנו דמצטרפים דהרי אלו אינם יכולים לבא בבית והשומר עמם בשדה לפני הפתח וגם אשר בבית לא יוכלו לצאת חוץ כי המקום צר בחוץ וגם הוא מעבר לרבים ובכי האי גונא דאינם יכולים להיות ביחד מטעם המלך ושרי המדינות וכבר השתדלו אלו הד’ לבא נגד הפתח ומראים להם פניה’ הו”ל כמראה פניו דרך חלון דמצטרף והכא נמי דכוותא וכל שכן הוא כי לא אפשר בשום פנים להיות יחד ולא קרב זה אל זה וכיון דאיכא כמה פוסקים נראה לסמוך עליהם ולא יתבטלו מ’ יום מלהתפלל בצבור ולא ישמעו קדיש וקדושה ומה גם כי אפי’ בואראנדאדו ועזרת נשים כתבנו בעניותנו דכל שהוא טורח קצת לירד לבהכ”נ והם מראים להם פנים יש לסמוך לומר דמצטרפים וכמש”ל וכ”ש וק”ו בנדון זה.

שערי תשובה סימן נה ס”ק [טו]

[טו] בית. עבה”ט וכ’ בשיורי כנה”ג עליות שאינם סגורות בכותל גמור אלא כלונסאות גבוהות עשרה ולמטה יש חצר גדולה שפונים אליו עליות ורואין זא”ז אין מצטרפין והביאו הא”ר ובמטה יוסף ח”ב סי’ י”ג כתב דמצטרפין וכן עמא דבר ובמלכי בקודש דחה דבריו ובמח”ב משמע דמסכים ג”כ להשכנה”ג וכתב שכ”כ בשו”ת זרע אמת ע”ש ומ”מ כתב שאם שעומדים שם בעליות או בעזרת נשים אינו בנקל לירד למטה לבה”כ ומשתדלי’ להראות להם פניהם מלמעלה יש לסמוך להקל, וכתב עוד במח”ב בלאזירט”ו (ר”ל מקום ששומרים מפני עיפוש אויר ר”ל קורין קאנטרמץ) שיש שם ב’ כתות ששה בבית אחד וד’ בבית אחר ואין יכולים ליגע זה בזה נסתפק חכם אחד אם הד’ יכולים להיות לפני פתח הבית ויצטרפו לעשרה כיון שרואין זא”ז וכתב כיון דאלו אין רשאים ליכנס לפנים והשומר עמם בשדה לפני הפתח וגם אשר בבית לא יוכלו לצאת חוץ כי המקום צר מבחוץ וגם מעבור לרבים ואלו הד’ משתדלים לבא אל הפתח ומראים להם פניהם ה”ל כמראה פנים דרך חלון דמצטרף וכ”ש הוא כיון דא”א בשום פנים להיות יחד וק”ו הוא מדינא דלעיל לסמוך על הפוסקים שלא יתבטלו ארבעים יום מלומר קדיש וקדושה ע”ש: 

חשוקי חמד ברכות דף כא עמוד ב

כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה

לצרף ל”קדיש” בבית העלמין אנשים העומדים רחוק

שאלה. מעשה במשפחה שהלכה לבית עלמין, וחסרו שני יהודים להשלמת מנין לאמירת קדיש. ובקשו משני פועלים שעמדו מרחוק שיצטרפו אליהם, והשיבו הפועלים שהם מוכנים לענות על הקדיש ממקומם, אבל אין ביכולתם להפסיק מעבודתם ולבוא אליהם. האם אפשר לצרף למנין את העומדים ממרחק או שכל המנין חייב לעמוד במקום אחד?

תשובה. נאמר במסכת ברכות דף כא ע”ב ‘מנין שאין היחיד אומר קדושה? שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה’, וכן פסק השו”ע (סימן נה ס”א) שאין אומרים קדיש בפחות מעשרה. וכתב המשנ”ב (סק”ב) דכל הקדישים שוים לזה. והנה עשרה יהודים המפוזרים על פני השדה, כל זמן שרואים אחד את השני ושומעים את קולו של הש”ץ או של האומר קדיש מצטרפים הם למנין, דהרי מבואר במשנ”ב (סימן נה ס”ק מח) דיש אומרים שאפילו בשני חדרים מצטרפים אם רואים אלו את אלו. ונראה דמה שיש חולקים הוא בשני רשויות שונים, אבל במפוזרים על פני השדה לכו”ע מצטרפים ברואים אלו את אלו.

אכן אם רשות הרבים מפסקת ביניהם כתב הפמ”ג (שם אשל אברהם ס”ק יב) שלא מצטרפים למנין אלו שמצד זה של השביל עם אלו שמעברו השני, אפילו שרואים אלו את אלו, ולא ברור מדוע השמיט המשנ”ב דין זה של הפמ”ג. ולכן בנידוננו אם לא מפסיק רה”ר בין שני הפועלים לשאר המתפללים מצטרפים הם למנין, כל זמן שאלו רואים את אלו, וכולם שומעים את קולו של האומר קדיש.

והנה בשו”ת מנחת יצחק (ח”ב סימן מד) כתב שכיון שמקור דין הפמ”ג שרה”ר מפסקת לענין צירוף למנין הוא מהלכות זימון, וכיון שלענין זימון מבואר במשנ”ב (סימן קצה סק”ז בשם הט”ז) שלאו דוקא רה”ר אלא ה”ה שביל היחיד מפסיק, אם כן הוא הדין לענין צירוף למנין, אם יש שביל היחיד בין המתפללים אינם מצטרפים.

ויתכן שאם מפסיק שביל של בית העלמין ביניהם, אין הוא מפסיק ויכולים הפועלים להצטרף למנין, כגון שביל העשוי רק למטרתו של בית העלמין כדי לאפשר גישה נוחה לכל חלקותיו. דדוקא שביל החוצה מקום ומשמש מעבר למקומות שמעבר לו, כגון כביש הנכנס לבית הקברות כדי לקשר בין מקומות שמחוץ לבית הקברות, הוא שמחלק את המקום לשנים ולא בשביל העשוי למטרותיו של המקום, וכל שכן כשהשביל אינו חוצה את בית העלמין לגמרי מעבר לעבר אלא מסתיים עד הגדר, ששביל כזה אינו מפסיק את המקום לשנים. וטעם החילוק הוא מכיון שמקור הדין ששביל היחיד מפסיק, נלמד מהלכות ‘פאה’, ששביל היחיד העובר באמצע שדה, מפסיק לפאה וצריך ליתן פאה לכל צד וצד, ויעויין בפירוש המשניות לרמב”ם (פאה פרק ב משנה א) ‘שיהיה דרך בין שתי השדות אם לאיש אחד שעובר משם לגנו או לשדהו…’. ואם כן שביל של בית העלמין שאין מטרתו אלא לאפשר גישה נוחה לחלקות השונות, אינו מפסיק לענין צירוף למנין, וצ”ע.

[ועיין בלקט הקמח החדש (סימן נה אות עד) שדן ביושבים ברכבת או בספינה חלק מהמנין בתא אחד, וחלק בתא ממול, ושביל מפסיק ביניהם ורואים אלו את אלו אם מצטרפים או לא].